ע"ע 355/09

תקציר

בפסק הדין נקבע כי הערעור על החלטת בית הדין האזורי יידחה מאחר שהוא קובע כי טענות המערערת משוללות כל יסוד. הטענה העיקרית שהוצגה הייתה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שבית המשפט בחר שלא להתערב בהן, אלא אם כן הוצגו בתיק נסיבות חריגות, שלא היה ברשותו. המחלוקת נסובה סביב ביטול תוספת תשלום הקבועה בסעיף 12 להסכם קיבוצי, שלטענת המערערת הוכנס בה אג'נדה נסתרת. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסעיף נועד לתקן עיוותי שכר ולכן הוא תקף. המערערת, בהיותה עובדת ניהולית, חרגה מתחום התוספת, שיועדה לעובדי כפיים. זאת ועוד, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי כי פסק הבוררות במקרה נפרד אינו חל על המערערת שכן הוא ספציפי לצדדים המעורבים. בית הדין דחה גם את טענות המערערת בדבר חוסר שמיעה ואפליה, וקבע כי מוצתה זכות השימוע והוראות ההסכם הקיבוצי, לרבות סעיף 12 שבו, אושרו כדין. בסופו של דבר החליט השופט כי מסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של בית הדין האזורי נכונות והורה למערערת לשלם לעיריית ירושלים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.