דב"ע מח/42 - 0

תקציר

בפסק הדין שניתן על ידי הנשיא גולדברג התייחס בית המשפט לערעור בעניין זכאותו לדמי פגיעה של מערער שנפגע בתאונת דרכים, המסווגת כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. המערער, חשמלאי רכב שהועסק במוסך של אביו, תבע פיצויי פגיעה בתקופה שמיום 4.5.85 ועד ליום 31.10.85. בתחילה העניק המוסד לביטוח לאומי פיצויים עד ליום 7.6.85, אך בירורים מאוחרים יותר העלו כי המערער המשיך לעבוד באופן ספורדי לאחר התאונה. במהלך ההליך מסר המערער גרסאות סותרות לגבי פעילותו בעבודה מאז התאונה. בית המשפט המחוזי דחה את הדברים שאמר מאוחר יותר בחקירתו הנגדית, ובמקום זאת העדיף את הגרסה העקבית שמסר לחוקר הביטוח הלאומי זמן קצר לאחר התאונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי חרף טענות בדבר חוסר יציבות נפשית המשפיעות על דבריו, המערער לא הביא ראיות רפואיות מספיקות לביסוס טענה זו. כמו כן, בית המשפט שקל את הערכת הוועדה הרפואית, אשר הצביעה על 0% נכות, ממנה עולה כי המערער אכן מסוגל לעבוד. על יסוד ממצאים אלה קבע בית המשפט כי המערערת אינה זכאית לפיצויי פגיעה נוספים, שכן חוק הביטוח הלאומי קובע כי תגמולים אלה מיועדים רק למי שאינו מסוגל כלל לעבוד, תנאי שלא עמד בו המערער. לפיכך נדחה הערעור ולא חויבו בהוצאות. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 9.6.88.