ת"א 55191-06-18

תקציר

נמצא כי הנתבע זייף חתימות על שטרי מכר כדי לרשום דירה על שמו. לאחר מכן הם השכירו את הדירה למשך יותר מ-20 שנה, ושמרו את כספי שכר הדירה לעצמם. בעקבות פסק דין לטובת התובעים – הבעלים החוקיים של הדירה – שילם הנתבע את יתרת התמורה בדירה, בצירוף נזקים וריבית, שבע שנים לאחר החמצת התשלום הראשונית. כעת על בית המשפט להכריע האם תשלום זה שולל את תביעת התובעים לדמי שכירות הולמים, אשר יהוו פיצוי כפול לנתבע. השופט פוסק לטובת התובעים וקובע כי הפרת החוזה היסודית של הנתבעת, יחד עם זיוף החתימה, מצדיקה את תביעת התובעים לדמי השכירות. זאת, משום שאיחור בתשלום התמורה אינו מכשיר בדיעבד את ההשתלטות הבלתי חוקית של הנתבע על הדירה. השופט מורה על "השבת דמי הרתעה" בסך 239,600 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2017 ועד התשלום בפועל, בנוסף לשכר הטרחה ושכר טרחת עורך הדין. סכום זה משקף את דמי השכירות שקיבל הנתבע בפועל, כאמור על ידי השוכר, עבור התקופה שקדמה להגשת התביעה. עוד קובעת השופטת כי לא סביר שלנתבעת היו הוצאות הקשורות לדירה, ולכן לא יבוצעו ניכויים מהסכום שעליה לשלם לתובעים.