ע"פ 2957/10

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר קשור לתיק פלילי שבו הנאשם, שהורשע ונידון למאסר, ערער על ההחלטה. הנאשמים ביקשו לעכב את ביצוע גזר דינם עד לשמיעת ערעורם, אך זו נדחתה. החלטת השופט שקלה גורמים שונים בקבלת החלטה זו, לרבות אופי הערעור וסיכוייו, חומרת העבירה, משך המאסר, עברו הפלילי של הנאשם ונסיבותיו האישיות. השופט ציין כי הערעור מתייחס בעיקר לממצאים העובדתיים והמהימנים של בית משפט קמא, וסיכויי ההצלחה אינם נראים גבוהים. ההרשעה התבססה על עדותו של עד שזיהה את הנאשם, בעוד שדברי הנאשם, לרבות אליבי, לא נחשבו אמינים בשל סתירות ונסיבות אחרות. השופט התייחס גם לתוצאות בדיקת הפרופרינט שנערכה לנאשם ולבדיקת שיירי הירי, אך אלה לא גברו על ראיות אחרות. בנוסף, משך המאסר וחומרת העבירה הביאו לכך שאי עיכוב הביצוע לא ייתר את הערעור. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת הדחייה ועל הנאשם להתחיל לרצות את עונשו באופן מיידי.