ע"ע 1709-01-12

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פרשנות הסכם מעבר בהקשר של זכויות תעסוקתיות ופנסיה ברשויות מקומיות. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. יש לפרש את הסכם המעבר, שמטרתו לצמצם את מספר העובדים הזכאים לפנסיה תקציבית, בהתאם לתכליתו ולהקשר התעשייתי. לפיכך, יש להבין את ההגדרה של "עובד קבוע" כמתייחסת למי שמועסק בתפקיד סטנדרטי לתקופה מסוימת. בית הדין דוחה גם את טענות המערערים הנוגעות לסיווגם כעובדים זמניים, שכן נמצא כי הדבר נעשה כדין ונעשה בתום לב. בנוסף, מקבל בית הדין את קביעת בית הדין האזורי כי הדרישה להעסקה בתפקיד סטנדרטי חלה על משך הזמן הנקוב. לבסוף, בית המשפט קובע כי הסכם המעבר מהווה "עסקת חבילה", כלומר לא ניתן לנתק את הוראותיו, וכך עובדים שאינם קבועים או בדרך לקביעות ימשיכו להיות מבוטחים במערכת פנסיה צוברת. פסיקה זו חלה באופן אחיד על כל המעסיקים שהם צד להסכם המעבר.