עמ"ת 43562-02-26

תקציר

## ניתוח משפטי: ערר על החלטת מעצר עד תום הליכים **רקע עובדתי:** הערר הוגש לבית המשפט העליון על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, אור יהודה חכם שמעון, למעורבותו בניסיון להרוס נכס באמצעות חומר נפץ והובלת נשק. לפי כתב האישום, העורר סייע לאדם נוסף, ליאם קוגה, בהנחת מטען חבלה באולם אירועים בעיר אשקלון, על ידי הסעת קוגה למקום והמתנה לו. המטען אכן הופעל וגרם לפיצוץ. **החלטות בית המשפט המחוזי:** 1. **קיום ראיות לכאורה:** בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. הראיות המרכזיות שהוצגו היו: * **עדות מדובב:** קוגה, שקשור למטען, מסר בפני מדובב פרטים על התוכנית וציין שאדם בשם העורר הסיע אותו. * **ראיות דיגיטליות:** מהטלפון של העורר עלו תכתובות המעידות על: * השגת רכב לצורך הנסיעה. * עדכון אשתו על נסיעה לאשקלון בסמוך לשעת הפיצוץ, תוך הסתרת המטרה. * תכנון מסלול ל-Waze לאזור אולם האירועים. * תקשורת ענפה עם קוגה לפני ואחרי האירוע. * שימוש ב-Waze לתכנון המסלול. * תיעוד מסלול הרכב על ידי מערכת "עין הנץ" לאשקלון בזמן הרלוונטי. * **ראיות נוספות:** תכתובות בין העורר לקוגה המעידות על קשר הדוק סביב אירוע נוסף של השלכת רימון, תוך שימוש במילות קוד והעברת חפצים, השוללות נסיעה תמימה. * **שתיקת הנאשם:** שתיקת העורר בחקירתו נחשבה כמחזקת את הראיות הנסיבתיות ומעבירה אליו את הנטל להסביר את מעשיו. 2. **עילת מעצר:** בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת עילת מעצר, הן בשל חזקת המסוכנות הסטטוטורית הכרוכה בעבירות נשק (סעיפים 35(ב)(1) ו-21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים), והן בשל המסוכנות הנובעת ממעשיו לכאורה ונסיבות ביצועם. 3. **היעדר חלופת מעצר:** נקבע כי לא קיימת חלופת מעצר מתאימה, לאור הרושם השלילי שהותירו המפקחים המוצעים והעובדה שהחלופות המוצעות לא הרחיקו את העורר מסביבתו. **טענות העורר בערר:** העורר טען כי כל הראיות נגדו הן נסיבתיות בלבד ואינן שוללות אפשרות סבירה של חפותו. הוא טען כי: * אין די ראיות לכאורה כדי לבסס את מודעותו לנשיאת מטען החבלה או לכוונותיו הפליליות של קוגה. * קוגה הונח במרחק רב מהאולם והתקדם באופן עצמאי. * ההסבר לנסיעה היה שקוגה ביקש הסעה כי רישיונו נשלל, והוא סמך על כך שלא בוצע שינוי במספר הרישוי של הרכב. * התכתובות עם קוגה ואשתו תומכות בנסיעה לבאר שבע למטרה אישית, והורדת קוגה בדרך הייתה אקראית. **טענות המשיבה:** המשיבה סמכה את ידיה על החלטות בית המשפט המחוזי, וטענה כי אין חולשה ראייתית בתיק. לטענתה, לא הוצגה היפותזה חלופית משכנעת למעשיו של העורר, ומכלול הראיות הנסיבתיות, כולל עדות המדובב והגרסה השקרית כביכול של העורר בנוגע ליעד הנסיעה, מחזקים את מסקנות בית המשפט המחוזי. **החלטת בית המשפט העליון (כבוד השופט חאלד כבוב):** בית המשפט העליון, לאחר עיון בערר ובדיון, הגיע למסקנה כי דין הערר להידחות. **נימוקי ההחלטה:** 1. **קיום ראיות לכאורה:** בית המשפט העליון קבע כי לא נפל פגם בהחלטות בית המשפט המחוזי, שכן הן מבוססות ומנומקות כדבעי, וזאת על פי הרף הנדרש בשלב זה של ההליך. הודגש כי בשלב זה, על בית המשפט לבחון את הראיות על פי מבחן ה"אם נאמין" – האם בהינתן שיאמין לראיות התביעה, יהא בהן כדי להביא למסקנה שהנאשם ביצע את המיוחס לו. בית המשפט אינו נדרש לבחון בשלב זה את מהימנות הראיות או את משקלן המדויק, אלא רק האם קיימות סתירות ופרכות מהותיות העלולות לכרסם בראיות לכאורה. במקרה זה, לא נמצאו כאלה. 2. **עילת המעצר:** גם בקביעה בנוגע לעילת המעצר, בית המשפט העליון סבר כי אין מקום להתערבות. מעבר לחזקת המסוכנות הסטטוטורית (שאינה חלוטה), נקבע כי מסוכנותו של העורר היא ברף גבוה, נוכח נסיבות העניין ושלל הראיות הנסיבתיות התומכות בהן. **מסקנה משפטית:** בית המשפט העליון אישר את החלטות בית המשפט המחוזי, ודחה את הערר. ההחלטה מדגישה את הרף הראייתי הנדרש בשלב של הוכחת קיום ראיות לכאורה, המתמקד בשאלה האם קיימת אפשרות סבירה שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו. כמו כן, ההחלטה מאשרת את הערכת בית המשפט המחוזי בנוגע למסוכנות הנאשם, בהתחשב בראיות שהוצגו. **חידוש משפטי (אם קיים):** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי מהפכני, אלא מהווה יישום של הלכות קיימות בנוגע למעצר עד תום ההליכים. היא מדגישה את אופן בחינת הראיות לכאורה בשלב זה, את משמעות הראיות הנסיבתיות, ואת שיקול הדעת של בית המשפט בקביעת עילת מעצר. ההתייחסות לסיווג שיש לערוך במקרים מסוימים (בגדר הפסיקה המוזכרת) עשויה להעיד על מגמה של בחינה מדוקדקת יותר של מסוכנות הנאשמים בנסיבות מסוימות.