ת"א 48500-05-16

תקציר

הכרעת הדין דנה בכללים ובגבולות המסדירים את שיטות החקירה של שירות הביטחון הכללי. בית המשפט מכיר בהתנגשות בין חשיפת האמת ומניעת פשיעה מצד אחד לבין כבוד האדם וחירותו של הנחקר מצד שני. יודגש כי חקירת השב"כ צריכה להיות סבירה, ללא עינויים וללא יחס בלתי אנושי, ומכוונת להשגת תכלית ראויה. מעצרו של התובע, החשוד כפעיל חמאס, מוצדק כאמצעי זהירות לביטחונם של השוטרים העצורים, במיוחד נוכח מאסרו הקודם ואופי החשדות נגדו. בית המשפט בוחן את טענות התובע בנוגע לצרכיו הבסיסיים במעצר, כגון שינה ומזון, ומוצא כי הנתבעת סיפקה את המזון הדרוש ושעות שינה מגוונות, ובכך לא התרשלה מחובתה בעניין זה. עוד נטען כי שעות השינה המעטות היו חלק מהליך החקירה ולא ניסיון לשבור את רוחו של התובע. בית המשפט דוחה את הטענות בדבר שיטות חקירה פסולות, שלא הוזכרו בתצהיר הראשוני, ומתמקד בשתי הטענות העיקריות: איזוק ואיומים על משפחת התובע. נמצא כי האיזוק היה מוצדק משיקולי בטיחות, והאיומים על בני המשפחה לא הוזכרו בתביעה ולכן לא ניתן להתייחס אליהם. באשר לטיפול הרפואי, טענות התובע בדבר מצבו הגופני נדחות מאחר שלא סיפק חוות דעת רפואיות רלוונטיות, ובתחום בריאות הנפש מוצא בית המשפט כי הנתבע נתן מענה מיידי למצוקתו של התובע ואין כל הוכחה להחמרה כלשהי במצבו הנפשי עקב היעדר טיפול. עם זאת, בית המשפט מותח ביקורת על היעדר החיסיון במהלך שיחתה של העובדת הסוציאלית עם התובע ועל כך שלא שקלה להשתמש ב"חללית" (תא מרופד) במקום לכבול אותו. למרות חסרונות אלה, בית המשפט אינו פוסק פיצויים שכן לא הוכח נזק. לבסוף, סוגיית הנזק נידונה בקצרה, כאשר בית המשפט מתקשה לייחס את הנכות המלאה למעשיו של הנתבע. התביעה נדחית, וכל צד אחראי להוצאותיו.