ת"א 61365-06-18

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2017, תבע בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעת, מבטחת הרכב המעורב, לא ערערה על אחריותה אלא חלקה על היקף הנזק והפיצוי. הנושא המרכזי היה פרשנות חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט לגבי נכותו הרפואית של התובע והשפעתה התפקודית, שאומצה על ידי בית המשפט למרות פערים מסוימים. בית המשפט שקל גם את אמינותה של התובעת בשל חוסר עקביות בעדותה ובתצהירה. בית המשפט קבע נכות רפואית בשיעור של 10%, הכוללת נכות זמנית של שנה (100% למשך 3 חודשים ו-50% למשך 9 חודשים) ונכות קבועה של 30%, המיוחסת לתאונה. כמו כן נמצאה נכות תפקודית, למרות טענותיו המוגזמות של התובע והיעדר ראיות תומכות. הנכות התפקודית הייתה קשורה הן לתאונה והן להיסטוריה הרפואית של התובע, לרבות ניתוחים קודמים. בית המשפט פסק לתובע 18,807 ₪ בגין כאב וסבל, 300 ₪ בגין אובדן הכנסות עבר, 45,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידית ו-12,000 ₪ בגין סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד. דרישת התובעת להוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בסך 15,000 ₪ התקבלה באופן חלקי, והיא זכתה ב-3,000 ₪. בהתחשב בהוצאות המשפט, שכר טרחת המומחה ושכר טרחת עורך הדין - שנקבעו על 15.34% מסך הפיצויים שנפסקו - סך הפיצויים שהורה בית המשפט עליהם עמד על 79,107 ש"ח, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 20.1.2022.