עת"מ 8917-03-12

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית למתן היתר לשימוש חורג באדמתם, להפעלת פארק אירועים. העותר טען כי הקרקע אינה חקלאית עוד, ולכן אין לוועדה המחוזית סמכות לקבל החלטה כזו; עם זאת, השופט מצא כי התכנית הנוכחית המייעדת את הקרקע לחקלאות לא בוטלה, ולכן לוועדה יש סמכות. השופט דחה גם את טענת העותרים כי היתר שני מקנה להם זכות להאריך את השימוש בשנתיים נוספות, שכן טענה זו הייתה צריכה להיטען במועדים הקבועים בחוק ולא הועלתה בפני הוועדה המקומית. לגופו של עניין, פירט השופט את הדין בדבר שימוש חורג, אשר נותר לשיקול דעתם הרחב של מוסדות התכנון. בעוד שהעותר השקיע זמן וכסף ניכרים כדי לעמוד בתנאי ההיתר, הקרקע שימשה ללא היתר במשך שבע שנים, דבר שיצר עובדה מוגמרת. השופט התייחס לפסק הדין האחרון של בית המשפט העליון במקרה דומה, שהחזיר את סוגיית השימוש החורג לוועדה המחוזית לדיון ענייני, אולם מצא כי מקרה זה שונה שכן התוכנית המתגבשת לקרקע אינה מאפשרת הקמת גן אירועים. השופט הסכים עם עמדת הוועדה המחוזית לפיה הפעלת גן אירועים מהווה סטייה משמעותית מהתכנית. השופט מצא כי החלטת הוועדה המחוזית, ששקלה היבטים רבים לרבות טובת העותר, הייתה סבירה, וגם אם היו מחליטים אחרת, ההחלטה סבירה בנסיבות העניין. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.