ת"א 1273/04

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על שלוש חלקות קרקע ברמת ישי, שהוחכרו במקור לתנחום קרמר בשנת 1955. פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט הוא לטובת הנתבעים. מהראיות עולה כי ההסכם המקורי בין תנחום לבין עמידר, חברה לאומית לשיכון, נוגע רק לדירה עצמה, ואולי גם לקרקע שעליה נבנה הבית, אך לא למגרשים הסמוכים (119ב' ו-23) שעליהם נתבעו יורשיו של תנחום, התובעים. פסק הדין דוחה את טענות התובעים כי נסיבות חיצוניות, כגון תעודות מס והיתרי בנייה, תומכות בתביעתם לקרקע. בית המשפט קובע כי החזקתה של תנחום במקרקעין הסמוכים לא הייתה בידיעתו או בהסכמתו של מינהל מקרקעי ישראל, ועל כן אין בו כדי לשנות את פרשנות ההסכם. עדותם של עדי התובעים עצמם, לרבות אמם, סותרת את טענותיהם כי סבם בנה את הבית על הקרקע שבמחלוקת. תחת זאת, מקבל בית המשפט את גרסת הנתבעים לאירועים, וקובע כי הבית בחלקה 119ב' נבנה על ידי אביהם של התובעים מכספו שלו, ואולי בעזרתו של תנחום. עמדתו העקבית של מינהל מקרקעי ישראל, המשתקפת בהתכתבויותיו, היא כי לתנחום לא היו זכויות בקרקע שבמחלוקת. השלמה של התובעים עם מצב דברים זה, והימנעותם מערעור על הקצאות קרקע קודמות, מחלישה עוד יותר את טענתם. גם ההסכם שנחתם עם תנחום פקע, ולא ניתן לבסס עליו את תביעת התובעים בקרקע. בסיכומו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי התובעים לא הוכיחו כי הקרקע המדוברת הוחכרה לסבם על פי ההסכם משנת 1955, ולפיכך דוחה את תביעתם לרישום זכויות חכירה. כתוצאה מכך, חויבו התובעים לשלם לכל אחד מהנתבעים 1 ו-3 הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.