ת"צ 4374-09-11

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של היטל שמירה המוטל על בעלי נכסים בתחומי הרשות המקומית המשיבה. ההיטל הוטל למימון שירותי שמירה ואבטחה הניתנים על ידי העירייה. המבקש, תושב העירייה, טען כי ההיטל נגבה שלא כדין והגיש תובענה ייצוגית בשם כל בעלי הנכסים שחויבו בהיטל בשנת 2011, בדרישה להחזירו. העירייה המשיבה טענה כי ההיטל הוטל כדין על פי חוק עזר תקף וכי הוראת המעבר בחוק המתקן מסמיכה אותה לגבות את ההיטל. בית המשפט התמקד בפרשנות הוראת המעבר בחוק המתקן, שאפשרה לרשויות המקומיות לגבות אגרות והיטלים שנקבעו בחוקי עזר לשירותי שמירה שהיו בתוקף ערב תחילתו של החוק המתקן. המבקשת טענה כי חוק העזר הרלוונטי אינו בתוקף משום שהוא דורש אישור תקופתי, שלא התקבל לפני כניסת החוק המתקן לתוקף, ולכן הוראת המעבר אינה חלה. העירייה, לעומת זאת, טענה כי חוק העזר נותר בתוקף והיעדר אישור רק משעה את הסמכות לגבות את ההיטל עד למתן ההיטל. בית המשפט הסכים עם פרשנות העירייה, וקבע כי תכליתו של החוק המתקן היא לאפשר את המשך מתן שירותי השמירה וכי הוראת המעבר חלה על חוק העזר של העירייה. משכך, לא הייתה אפשרות סבירה שהתביעה הייצוגית תצליח, והבקשה לאישורה נדחתה.