רע"א 10012-03-22

תקציר

המבקשת ביקשה לערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר להיעתר לבקשת המשיב למינוי מומחה פסיכיאטרי שיעריך את נכותה כתוצאה מתאונת דרכים בשנת 2019. המבקשת טענה כי בקשתה של המשיבה התבססה על מסמך אחד וכי קשייה הנפשיים אינם קשורים לתאונה. עוד טען המבקש כי המשיב הטעה את בית המשפט וכי אין לקבל את מינוי המומחה בשלב זה. עם זאת, השופט קבע כי אין להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. השופט הדגיש כי על בתי המשפט לגלות רגישות במקרים הנוגעים לבריאות הנפש והכיר בכך שאנשים נמנעים לעתים קרובות מפנייה לעזרה פסיכיאטרית בשל סטיגמה או חוסר מודעות. השופטת הסכימה עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה ייתכן שבעיותיו הנפשיות של המשיב קשורות לתאונה וכי הערכה פסיכיאטרית יסודית תוכל לבחון את הקשר הסיבתי. יתר על כן, מאחר שהמשיב כבר קבע נכות אורתופדית והיה צפוי לקבל פיצוי, לא יוטל על המבקש לשאת יתר על המידה בהוצאות הביניים של המומחה הפסיכיאטרי. לפיכך, דחה השופט את בקשת רשות הערעור של המבקש, והותיר על כנו את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. החלטה זו מדגישה את החשיבות של מתן הזדמנות לנפגעים להוכיח את מוגבלותם ואת הגישה הזהירה שנוקטים בתי המשפט בבואם לדון במינויים של מומחים רפואיים במקרים כאלה.