עב"ל 21302-03-16

תקציר

הערעור הוגש על ידי עו"ד אידה שרה פוקלמן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שדחה את תביעתה לקצבת שאירים בעקבות פטירת בן זוגה הידוע בציבור, הנרי סיקורל. בני הזוג היו ידועים בציבור במשך כמעט שלושים שנה עד יוני 2011, אז אושפז סיקורל עקב הידרדרות בבריאותו. לאחר מכן התגורר בדיור מוגן ולאחר מכן בדירה שכורה עם מטפלת, בעוד פוקלמן המשיכה להתגורר בדירה משלה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה של פוקלמן לגמלת שאירים בנימוק שהיא וסיקורל לא חיו יחד בעת מותו ולא היו ידועים בציבור מאז יוני 2011. בית הדין האזורי הסכים עם עמדת המכון. פוקלמן ערער לבית הדין הארצי לעבודה וטען כי הגדרת "אלמנה" בחוק הביטוח הלאומי, הקובעת את התנאים לקבלת קצבת שארים, חלה הן על בני זוג נשואים והן על ידועים בציבור. לכן, מאחר שהפרידה מסיקורל נמשכה פחות משלוש שנים, היא זכאית לגמלת שאירים. עוד טענה פוקלמן כי היא וסיקורל היו ידועים בציבור בעת מותו, למרות שלא חיו יחד, שכן הפרידה נבעה מנסיבות אובייקטיביות - אשפוזו של סיקורל והסכסוך עם ילדיו על מקום מגוריו לאחר שחרורו מבית החולים. המכון טען כי הגדרת "אלמנה" בחוק מחייבת התקיימות מצטברת של שני תנאים - להיות ידועה בציבור ולחיות יחד בעת פטירת המבוטח, מה שלא היה המקרה כאן. לחילופין, טען המכון כי בני הזוג נפרדו בהסכמה הדדית ולכן אין להכיר בהם כידועים בציבור. השופט גליקסמן קיבל את טענותיו של פוקלמן וקבע כי יש לקבל את הערעור. היא פירשה את דרישת ה"חיים המשותפים" באופן גמיש וקבעה כי היעדר מגורים משותפים אינו שולל בהכרח את מעמדם של ידועים בציבור, במיוחד כאשר ההיעדרות נובעת מאילוצים אובייקטיביים. השופט גליקסמן מצא כי ביקוריו הסדירים של פוקלמן אצל סיקורל, שימור הקשר הרגשי ביניהם והעובדה שלא ביטל את הצוואה המורישה לה את חלקה ברכושו, מעידים על כך שהם המשיכו בנישואיהם כידועים בציבור גם לאחר יוני 2011. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על יחסו הקשה של בית המשפט המחוזי לפוקלמן וציינה כי היעדר המגורים המשותפים לא נבע מבחירתה מרצונה אלא מנסיבות מורכבות, לרבות מצבו הרפואי של סיקורל והסכסוך עם ילדיו. השופט אופק גנדלר, לעומת זאת, שחלק על דעת הרוב, הסכים עם החלטת בית הדין האזורי. היא הדגישה כי היעדר מגורים משותפים והיעדר ראיות לקיומו של משק בית משותף בתקופה שבמחלוקת שקלו כנגד הכרה בפוקלמן כידועה בציבור של סיקורל. סגן הנשיא יצחק היה שותף לעמדתו של השופט אופק גנדלר. בסופו של דבר הכריעו שופטי הרוב גליקסמן, יחד עם נציגי הציבור מיכל בירון בן גרא ויודפת הראל בוכריס. בית המשפט פסק לטובת פוקלמן, הכיר בה כידועה בציבור של סיקורל וזיכה אותה בקצבת שארים. בנוסף, חויב המכון לשלם לפוקלמן שכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות.