רע"א 54/08

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למקרה משפטי שעניינו ערעור של יוצא צה"ל על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בנוגע לסיווג הנכות שלו. המבקש, הסובל מנכויות נפשיות, חלק על קביעת הוועדה כי יש לסווג את בעיותיו בתפקוד המיני כחלק מנכותו הנפשית, וטען כי יש לבחון אותן בנפרד. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם הליקוי בתפקוד המיני נופל בגדרו של סעיף 33(ה) או 33(ד) לתקנות הנכות, המסווגים את חומרת ההפרעות הנפשיות, ובהמשך משפיעים על אחוז קצבת הנכות שיקבל המבקש. הערכאות הנמוכות יותר פסקו לטובת הערכת הוועדה הרפואית, והמבקש ביקש רשות לערער על החלטה זו בפני הערכאות הגבוהות יותר. עם זאת, השופט דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של היעדר סוגיות משפטיות או ציבוריות מעבר לאינטרסים של הצדדים. בפסק הדין הודגש כי סיווג מצבים רפואיים נופל בתחום מומחיותם של אנשי מקצוע רפואיים, ואל לבתי המשפט להתערב אלא אם קיימת עילה משפטית לכך. מאחר שהייתה הערכה רפואית ברורה ולא נפלו פגמים משפטיים בתהליך קבלת ההחלטות של הוועדה, אישר השופט את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. מקרה זה כלל היסטוריה רפואית מורכבת וסבבי הערכה מרובים, כאשר בסופו של דבר המבקש שאף לאחוזי נכות גבוהים יותר. פסק הדין של השופט אישר מחדש את תפקידם של אנשי מקצוע רפואיים בהערכה וסיווג של מוגבלויות, ואת תפקידם המוגבל של בתי המשפט בהתערבות במקרים כאלה.