ת"א 8868-02-18

תקציר

מדובר בתביעת שטרות, אשר מטילה את נטל ההוכחה על הנתבע להראות כי ההלוואה נפרעה. הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתשלום במזומן ולא הצליחה להוכיח כי השיקים שהוגשו שולמו לחשבונו של התובע. התובעת, לעומת זאת, מסרה תדפיסי בנק התומכים בטענתה כי השיקים לא נפרעו. בית המשפט מצא גם בעיות בטענת הנתבע כי חלק מהשיקים היו בדיקות ביטחוניות, שכן לא הייתה כל אינדיקציה לכך על גבי הצ'קים עצמם, והנתבעת לא הביאה כל ראיה שתתמוך בטענה זו. בית המשפט שקל את טענת הנתבע כי התובע היה עד בלתי אמין, אך בסופו של דבר לא מצא אותה משכנעת, במיוחד לאור העובדה שהנתבע גם לא הביא ראיות מרכזיות, לרבות עדויותיהם של צדדים שלישיים ששמותיהם הופיעו על גבי השיקים. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה וקיבל את טענת התובעת. כתוצאה מכך נפסקו לתובע שכ"ט עורך דין והחזר הוצאות משפט, והנתבע חויב לשלם את יתרת החוב תוך 30 יום. אם החוב לא ישולם, ייפתחו הליכי הוצאה לפועל, והסכומים יגררו הפרשי הצמדה וריבית.