ת"א 21412-11-22

תקציר

נסוב התיק סביב סכסוך בין שתית בע"מ לבין א.ד.א. תמיר ייזום ובניה בע"מ (המשיבה) בנוגע להקמת בניין מגורים בנתניה. המבקשת, שתית בע"מ, ביקשה צו מניעה זמני וקבוע שימנע מהמשיבה לחלט ערבות בנקאית בסך 1,305,000 ₪ עד למתן פסק בוררות. הערבות ניתנה על ידי המבקשת לטובת המשיבה במסגרת הסכם הבניה ביניהם. הבקשה התבססה על סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות. השופטת פתחה בסיכום הרקע העובדתי, הדגשת סעיף הבוררות בהסכם הבנייה ופירוט חילוקי הדעות בין הצדדים. המחלוקת העיקרית הייתה האם לבורר או לבית המשפט יש סמכות לדון בבקשה לסעד זמני. השופטת דנה בהרחבה במסגרת הנורמטיבית ובפסיקה קודמת, תוך שימת דגש על הפרשנות המרחיבה של הסכמי בוררות. במקרה זה, תניית הבוררות הייתה גורפת וחלה על "כל מחלוקת", שכללה את המחלוקת הנוכחית על הערבות הבנקאית. בנוסף, ציינה השופטת כי הסכמת הצדדים בדבר מינוי בורר שקולה לפסק דין וכי דחיפות העניין אינה גורעת מסמכותו של הבורר. באשר לטיבה של הערבות, השופט שמר את הסיווג האם מדובר בערבות ביצוע או בערבות בנקאית אוטונומית להכרעת הבורר. השופט קבע כי לבורר יש סמכות לדון ולהכריע בבקשה לצו מניעה וסעד זמני, והעביר את הדיון לבורר. לפיכך, צו המניעה הארעי שהוצא קודם לכן נותר בתוקף עד להחלטת הבורר. המשיבה חויבה לשלם את הוצאותיה של המבקשת, והליכי התביעה העיקרית עוכבו עד לבוררות.