ע"פ 633/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדחה בקשה לפסילת השופטים היושבים במשפט רצח. המערערים טענו כי בית המשפט חרג מסדרי הדין משום שלא נמסר להם חלק מחומרי החקירה של התביעה, דבר שפגע ביכולתם לנהל הגנה. בית המשפט המחוזי קבע כי אי חשיפת חומרים אלה היא עניין מינהלי וכי המערערים לא נפגעו שכן בית המשפט היה מוכן לשמוע ראיות וטיעונים נוספים. בית המשפט העליון בחן את הוראות חוק סדר הדין הפלילי ופסקי דין קודמים בעניין פסילת שופטים. הודגש כי עילות הפסילה מבוססות על פסיקה ומטרתן למנוע משוא פנים או ניגוד עניינים, תוך הבטחת קיומו של שופט נטול פניות. בית המשפט קבע כי היעדר חשיפת חומרי חקירה על ידי התביעה אינו מהווה עילה לפסילה, שכן מדובר בסוגיה פרוצדורלית שיש להכריע בה לגופה, ולא במשוא פנים שיפוטי. כמו כן, נדונה הגדרת "חומר חקירה", ובית המשפט קבע כי היא כוללת אמירות שנגבו במהלך החקירה, מסמכים שנתפסו ומזכרים הקשורים לחקירה. חובת התביעה לגלות חומר כזה להגנה הודגשה, וצוין כי אי גילוי אינו פוטר אותם מלהודיע להגנה על קיומו של החומר. בסופו של דבר, בית המשפט העליון דחה את הערעור, ולא מצא נסיבות המצביעות על משוא פנים מצד השופטים. הפגם הפרוצדורלי בדבר אי חשיפת חומרים לא הצדיק את פסילתם, וניתן היה לטפל בעניין באמצעות ערעור לערכאה גבוהה יותר. פסק הדין הדגיש את מחויבותו של בית המשפט לשמוע את כל הראיות והטענות, ולהבטיח משפט הוגן.