ע"א 276/09

תקציר

במקרה דנן של טענותיהם המאוחרות של המערערים כנגד הקצאת מגרשים ודמי פיתוח באלכין על בסיס הגרלה, מצא בית המשפט עיכובים משמעותיים בהעלאת השגותיהם. במקור הוכרז בשנת 1995, המערערים השתתפו וזכו בהגרלת הקצאת המגרשים וחתמו על חוזים בהתאם, אך חלקו על תנאים אלה רק שבע שנים לאחר השלמתם. בית הדין ציין כי שיהוי זה יכול היה להצדיק דחייה על הסף של טענותיהם. לאחר בחינת הדברים לגופו של עניין, הטענות בדבר תלות בעלויות הפיתוח ובמרכיב הקרקע לא הוכחו על ידי המשיבים, דבר המאפשר לבחון תביעות חוזיות. המערערים טענו למסגרת משפטית היברידית ייחודית, בהתחשב באופיים הציבורי של הגופים המעורבים, אך בית המשפט שב ואישר את דיני החוזים הסטנדרטיים, המהדהדים בעקרונות המשפט המינהלי, החלים על חוזים אלה. המערערים לא הוכיחו כפייה בהסכם חוזי ולא הוכיחו כי סעיף דמי הפיתוח מפלה במסגרת חוזה אחיד. גם תביעות ההתעשרות שלהם נגד החברה העירונית נדחו מאחר שהתשלומים היו על פי חוזים תקפים, והרווחים שהופקו לא היוו עשיית עושר שלא כדין. טענות למימון עבודות שאינן קשורות באמצעות דמי פיתוח נדחו מחוסר ראיות. הוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי נחשבו הוגנות ובלתי ניתנות לערעור ללא טעות משמעותית. בסופו של דבר נדחה הערעור, ולכל משיב הוטלו הוצאות בסך 10,000 ₪. השופטים ריבלין והנדל הצטרפו לפסק דינו של השופט פוגלמן, שניתן ב-2 בינואר 2011.