פש"ר 26508-09-15

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב בעלות על דירה הממוקמת ברחוב שלונסקי 7, פתח תקווה, שבעליה הרשומים הוא חייב שהוכרז פושט רגל. הדירה המדוברת נרכשה על ידי החייב בשנת 1996 אך לא נרשמה בשל קשיים שעמדו בפני הקבלן. הנאמן שמונה לעניינו של החייב ביקש מבית המשפט לאשר את מימוש זכויותיו של החייב בדירה, בטענה כי היא שייכת לחייב ויש לכלול אותה במסת נכסיו לפירוק לטובת נושיו. עם זאת, החייב ואחיו טענו כי הדירה נמכרה לאח בשנת 1999 וכי המכירה הייתה רשמית ונרשמה בשנת 2012. בית המשפט בחן בהרחבה את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. היא בחנה את התנהלות הצדדים בשנת 1999, את העסקאות הפיננסיות סביב המכירה הנטענת, את ההסכמים שנעשו בשנת 2012 ואת תשלומי המשכנתא שביצע החייב לפני ואחרי ההסכם. בית המשפט התחשב גם בחזקת האשמה הכרוכה בהעברת נכסים בין בני משפחה, במיוחד כאשר המעביר מצוי במצוקה כלכלית. חרף הנסיבות המחשידות ותגובתו הראשונית של החייב בחקירתו, מצא בית המשפט כי משקל הראיות תומך בגרסת האירועים שהציגו החייב ואחיו. היא שוכנעה כי הדירה אכן שייכת לאח, שכן הכספים לרכישתה בשנת 1999 מקורם במכירת דירת האח במודיעין, והאח ומשפחתו התגוררו בדירה כעשרים שנה. בית המשפט קיבל את הסברם כי ההסכם משנת 2012 נועד לעגן את המכירה הקודמת באופן פורמאלי ולאפשר לאח למכור את הדירה לצדדים שלישיים. כמו כן, בית המשפט מצא הסברים סבירים להמשך תשלומי המשכנתא של החייב וקבע כי הדירה אינה מענק כמשמעותו בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. לפיכך, בקשת הנאמן לבטל את הערת האזהרה ולאשר את מימוש הדירה נדחתה. שני הצדדים נשאו בהוצאות המשפטיות שלהם.