ע"פ 2035/10

תקציר

הערעור מערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר להרוס תוספת של 40 מ"ר שנבנתה באופן בלתי חוקי לבית משותף בירושלים לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה הישראלי. החוק מסמיך את בתי המשפט להורות על הריסה ללא הרשעה פלילית בנסיבות מסוימות, כגון כאשר לא ניתן למצוא את העבריין, לא ניתן להוכיח את העבירה או שתקופת ההתיישנות חלפה. שלושת התנאים המצטברים לצו כזה הם: בוצעה עבירת בניה; אחת העילות שצוינו חלה; ויש אינטרס ציבורי ברור. המערערים טוענים כי התוספת, שמקורה כמחסן, אינה מצדיקה צו הריסה מטעמים של אינטרס ציבורי, מה גם שקיימות באזור עבירות בנייה נוספות. עם זאת, בית המשפט מוצא כי מתקיימים כל שלושת התנאים: העבירה של בנייה ללא היתר אינה מוטלת בספק; תקופת ההתיישנות נגמרה; והשארת התוספת על כנה תפגע באינטרס הציבורי בכך שתתמרץ בנייה בלתי חוקית נוספת. זאת ועוד, הראיות הנוספות שהוצגו בדבר הסכם להמרת מקרה דומה לכתב אישום פלילי אינן מטיבות עם המערערים, שכן השוכר באותו מקרה הסכים להודות באשמה ולקבל צו הריסה. לפיכך, ההחלטה להרוס את התוספת הבלתי חוקית מתקבלת ודוחה את הערר, כאשר הוועדה המקומית מוסמכת לבצע את הצו מיום 15.5.2011 ואילך.