ע"פ 6560/15

תקציר

בהכרעת הדין החליטה ערכאת הערעור שלא להתערב בעונש שהטיל בית המשפט המחוזי, שכן לא מצאה טעות מהותית או חריגה קיצונית ממדיניות ענישה טיפוסית. בית המשפט הדגיש את חשיבות מיגור האלימות כאמצעי לפתרון סכסוכים, תוך הדגשת ערכים חברתיים העומדים בראש סדר העדיפויות של שלמות הפרט. המערערים השתמשו באיומים ובאלימות באירוע ממושך כדי לדלות מידע, דבר המשקף הפרת חוק חמורה בכך שלקחו את העניינים לידיים, למרות תחנוניה של המתלוננת. למרות שהנזק הפיזי למתלונן היה מינורי, פוטנציאל הנזק הרב הפך את המעשים לחמורים והצדיק את גזר הדין. בית המשפט ציין גם את האיזון שהשיג בית המשפט המחוזי בבואו לשקול גורמים מקלים כגון נעורי המערערים, היעדר רישום פלילי קודם, מאמצי שיקום והסכמים קיימים עם המתלונן. עם זאת, היא אישרה את שיקול הדעת של בית המשפט בהמלצות שירות המבחן, שאינן מחייבות. בנוסף, בית המשפט לא ראה עילה לעונש מקל יותר המבוסס על אפשרויות השיקום, שכן המערערים לא עסקו באופן מלא בתוכניות טיפוליות, דבר המצביע על כך שעדיין אין "סיכוי ממשי" לשיקומם. משכך, נדחה הערעור והותוו הסדרים ספציפיים להסגרתו של המערער מס' 2 למשמורת בית המשפט, שהסתיימו כולם ביום 2.5.2016.