סע"ש 62580-12-16

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, טען כי הנתבעת לא שילמה לו לפי השכר המוסכם, ולכן חייבת לו 38,890 ₪ הפרשי שכר ושעות נוספות. עוד טען התובע כי הנתבעת שללה ממנו שלא כדין ימי עבודה, ודרשה 43,335 ₪ בגין שכר שלא שולם בתקופות אלו. עוד תבעה התובעת 960 ₪ בגין ימי מחלה ללא תשלום, 2,228 ₪ בגין פדיון חופשה, ותשלומים שונים נוספים לרבות פיצויי פיטורים, פיצויי היעדר שימוע, דמי הבראה והפרשות לפנסיה בסך כולל של 18,232 ₪. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי השכר המוסכם עמד על 30 ₪ לשעה, והורה לנתבעת לשלם 38,890 ₪ בגין הפרשי שכר ושעות נוספות, עם הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.2016. בית הדין דחה את התביעה לשכר שלא שולם במהלך הפסקות העבודה, שכן מצא כי התובע לא היה זמין לעבודה בתקופות אלה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 960 ₪ עבור דמי מחלה, שכן התובעת זכאית לחצי שכר עבור יומיים ולשכר מלא עבור שלושה ימים. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה לפיצוייה של הלנה, שכן מצא כי קיימת מחלוקת כנה לגבי הזכאות לדמי מחלה. באשר לתקופת העסקתו האחרונה של התובע, קבע בית הדין כי התובע התפטר, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לשימוע. בית המשפט גם הורה לנתבעת לשלם 2,228 ₪ עבור פדיון חופשה, שכן התובעת הייתה זכאית ל-29 ימי חופשה בשווי 240 ₪ כל אחד, בעוד הנתבעת שילמה רק עבור 21 ימים. בית המשפט דחה את התביעה לדמי הבראה, שכן הנתבע כבר שילם לתובע יותר ממה שהיה זכאי לו. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת שילמה יותר מההפרשות הפנסיוניות הנדרשות, ועל כן דחה את התביעה להפרשות לפנסיה. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע 40,078 ₪ וכן 1,000 ₪ הוצאות ו-5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. זכותו של התובע לערער על ההחלטה נשמרה למשך 30 יום מהצגתה.