בש"פ 11981/04

תקציר

בערעור שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ערער המערער על החלטה ששללה את שחרורו למוסד גמילה מסמים כחלופה למעצר, לאחר שהורשע בשורה של עבירות פריצה וגניבה. בתחילה, בית משפט השלום בראשון לציון קיבל את המלצתו לשקול את מועמדותו של המערער לגמילה לאחר שהודה באשמה, מה שגרם לסדרת דיונים לבחינת אפשרות זו. למרות הליך הקבלה המוצלח של המערער לקהילה טיפולית, סירב בסופו של דבר בית משפט השלום לשחררו למתקן, בנימוק של חומרת עבירותיו ודו"ח שלילי המצביע על מחויבות לא כנה לשיקום, בתוספת חשש מאירוע של העברת סמים במעצר. המערער טען כי החלטות אלה התעלמו מנסבותיו האישיות המאתגרות ומהציפייה שנוצרה עקב השתתפותו בהליך הקבלה. עם זאת, הן בית המשפט המחוזי והן פסק הדין הקודם הדגישו כי יש להתייחס לשיקולי שיקום בעת מתן גזר הדין ולא במהלך המעצר הראשוני. הערעור נדחה, ובכך חיזק את הקדימות, לפיה אפשרויות שיקום נחשבות בדרך כלל לאחר הרשעה והודאה בטעויות פרוצדורליות שהובילו לציפייה שלא התגשמה מצדו של המערער, ועם זאת הגיע למסקנה כי שלב גזר הדין המתקרב ייתן מענה הולם לסיכויי השיקום שלו.