ע"פ 4523/09

תקציר

טענות המערער התבססו על שלוש טענות עיקריות: חוסר מהימנות עדותו של מועין, היעדר ראיות מאששות וליקויים בחקירה. המערער טען כי עדותו של מועין אינה מהימנה בשל חוסר עקביות, וחשד כי מועין הפליל אותו לשם רווח אישי. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בהערכת המהימנות של בית משפט קמא, שכן קביעות כאלה נשמרות בדרך כלל אלא אם מתעוררות נסיבות חריגות. באשר לתמיכה ראייתית, החוק מחייב חיזוק מסוים מעבר לעדות בודדת. ממצאי בית משפט קמא ראו בידיעתו של מועין פרטים מרכזיים על כלי נשק חסרים חיזוק אמין. יתר על כן, רישומי הטלפון הצביעו על קשרים הדוקים בין המערער לבין חשודים אחרים, המתיישבים עם האשמות למרות טענותיו של המערער על היכרות פשוטה. המערער ערער על פרשנותו של בית משפט קמא לחיזוק ראיות, אך ערכאת הערעור צידדה בבית משפט קמא והכירה בטיבה ובהשפעתה של החיזוק. באשר לכשלי חקירה, קבע בית המשפט כי הם אינם משמעותיים דיים כדי לפגוע בהגנתו של המערער. בהתייחסו לגזר הדין הדגיש בית המשפט את חומרת הסחר בנשק, במיוחד נוכח עסקיו הפוטנציאליים של המערער עם גורמים הנחשבים מזיקים למדינה. למרות טענות המערער בדבר ענישה בלתי מידתית ביחס למקרים דומים, בית המשפט סבר כי חומרת הפגיעה הפוטנציאלית מצדיקה את הענישה כדי להרתיע מפני עבירות דומות ודחה את הערעור.