עת"מ 47895-09-19

תקציר

העותרים, שני בעלי קרקעות סמוכות, ביקשו לערער על דרישת המועצה המקומית לתשלום היטלי פיתוח בגין סלילת רחובות. התיק נסב סביב פרשנות הסכם פשרה בין הצדדים בנוגע לדרישות היטל קודמות. העותרים טענו כי ההסכם מונע מהמועצה להטיל היטלים נוספים בגין עבודות סלילה באותו רחוב. עם זאת, השופט מצא כי הסכם הפשרה איפשר במפורש למועצה לדרוש תשלומים נוספים אם הדבר מוצדק על פי חוק. כמו כן, קבעה השופטת כי העבודות שבוצעו נופלות להגדרת "סלילת רחוב" בחוק העזר הרלוונטי, והעותרים לא הביאו ראיות מספיקות לסתור את טענת המועצה. בנוסף, התייחסה השופטת לטענות שונות נוספות על פגמים בתהליך החיוב ומצאה אותן לא משכנעות. אלה כללו טענות בדבר התיישנות הדרישה, חיוב סלקטיבי ומפלה, והכללת התאחדות האיכרים כעותרת. השופט הדגיש כי העתירה הוגשה באיחור משמעותי, אך בסופו של דבר דחה אותה לגופה, והורה לעותרים לשלם את ההיטלים המבוקשים ולכסות את הוצאות המשפט של המועצה.