רמ"ש 35881-04-13

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתשלום כספי שנגבה מהמבקש, אשר בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הוא מזונות בחלקו ובחלקו ממוני. המבקש ערער על פסק דין זה, וביקש לסווג את התשלום כמזונות "אפס" ובמקום זאת להיחשב כממוני בלבד. עם זאת, מאחר שהמבקש לא ערער על סיווג התשלום על ידי בית המשפט לענייני משפחה, פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר נותר בעינו. בעקבות זאת נדרש בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כערכאת ערעור, לבחון את החלטות הרשם ובית המשפט לענייני משפחה בנוגע לביצוע פסק הדין. בית המשפט המחוזי קבע כי סכום "הרצפה" של 2000$ הוא ממוני, בעוד שכל סכום מעליו הוא מזונות. סיווג זה התבסס על הפרשנות שניתנה בפסק הדין המקורי ועל מנגנון ההפחתה שהותוו בהסכם הגירושין. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהמבקש אינו יכול לטעון בו זמנית כי כל התשלום הוא מזונות, תוך שהוא מבקש הפחתה בבית המשפט על בסיס שינוי הנסיבות. לפסק דין זה השלכות על ביצוע פסק הדין, כאשר בית המשפט ממליץ כי כל תשלום חודשי שלא שולם עד 2000$ ייגבה בהליכי חוב רגילים, וכל סכום החורג מתקרה זו יוחזר באמצעות הליכי גביית מזונות. בנוסף, חויב המשיב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. השופטים, השופט יצחק ענבר והשופטת יהודית שבח, הסכימו שניהם עם סיווג התשלום והליך הגבייה שהתווה השופט שוחט. עם זאת, השופטת ענבר הציעה להחיל את הסיווג רטרואקטיבית מפתיחת תיק ההוצאה לפועל, ואילו השופטת שבח העדיפה את התאריך 1.2.2009, בהתאם לקביעתו של השופט שוחט. בסופו של דבר, פסק הדין קבע את סיווג התשלום הכספי ואת הליכי הגבייה בהתאמה, תוך מתן בהירות לצדדים המעורבים.