ע"א 1084/99

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך חוזי בין קאסוטו, אדריכל, לבין עיני, קבלן, בנוגע לבניית בניין שבו אמור היה עיני להעביר את הבעלות בדירה לקאסוטו. המחלוקות הובילו לבוררות, שקבעה כי על קאסוטו לשלם לאיני סכום נוסף לפני קבלת הדירה. למרות זאת, אף אחד מהצדדים לא ביקש לאשר או לבטל את פסקי הבוררות, ולא ציית להם. מאוחר יותר הגיש קאסוטו תביעה לאכיפת פסקי הבוררות, שאושרה במידה רבה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, וקבע כי הפסקים מחייבים הם מעשה של בית משפט. בית המשפט העליון אישר זאת, תוך שהוא מצטט את סעיף 21 לחוק הבוררות, האוכף פסקי בוררות אלא אם כן הוגש ערעור בתוך זמן קצוב, דבר שאף אחד מהצדדים לא עשה זאת. בית המשפט גם הרחיב על אופיים המותנה של החובות – התשלום של קאסוטו ומסירת הדירה על ידי עיני – כלומר האחד תלוי בקיום האחר. למרות שקאסוטו הפר את פסקי הבוררות בכך שלא שילם בזמן, עיני לא ביטל את הפסקים. בית המשפט הדגיש כי גם צד מפר יכול לבקש אכיפה אם היא אינה בלתי צודקת בנסיבות הנתונות, תוך איזון שיקולי צדק. עיני, ששמר על הדירה שבמחלוקת לאורך כל הדרך, לא סיפק עילה לביטול הפיצויים. ערעורו הנגדי של קאסוטו נגד הריביות והאישומים בבית המשפט נדחה, שכן שיעורי ריבית גבוהים יותר על פיגורים בתשלומים היו מוצדקים על פי חוק, בהתחשב בעיכובים שנגרמו. המסקנה המליצה כי עם מילוי התחייבויותיו של קאסוטו, על עיני לציית גם הוא, ולדרוש פתרון לאחר המחלוקת הממושכת בת 33 השנים. הערעור והערעור שכנגד נדחו ללא הוצאות נוספות.