עפ"ס 31738-03-22

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין בעניין פאינה דנקר נגד עיריית תל-אביב-יפו **רקע:** המערערת, פאינה דנקר, הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד המשיבה, עיריית תל-אביב-יפו, בטענה לפיצויים בגין פיטורים מאולצים, פגיעה בשוויון הזדמנויות והחזרת ימי מחלה שנפדו שלא כדין. טענותיה התבססו, בין היתר, על קביעתה של הרופאה התעסוקתית בעירייה בדבר אובדן כושר עבודה זמני. בקשה לסעד זמני להחזרתה לעבודה נדחתה על ידי בית הדין האזורי, אך ערעור על החלטה זו התקבל בבית הדין הארצי, אשר הורה על החזרתה לעבודה עד לפרישתה לגמלאות. בעקבות זאת, הגישה המערערת בקשה לפסלות השופטת שדנה בבקשת הסעד הזמני, בטענה שהתבטאויותיה במהלך הדיון מעידות על "נעילת דעתה" ועל דעה קדומה בנוגע לחוות הדעת הרפואית, באופן שימנע בחינה אובייקטיבית של טענותיה בהליך העיקרי. בית הדין האזורי דחה את בקשת הפסלות, בין היתר בשל שיהוי בהגשתה. על החלטה זו הוגש הערעור הנדון. **ניתוח משפטי:** פסק הדין דן בשני היבטים עיקריים: **היבט דיוני** הנוגע לכללי הגשת בקשות פסלות שופט, ו**היבט מהותי** הנוגע לקיומה של עילת פסלות במקרה הנדון. **1. היבט דיוני - כללי פסלות שופט:** * **דרישת הראיות המשמעותיות:** נקבע כי עילת פסלות מחייבת ראיות משמעותיות, שכן היא מטילה צל כבד על השופט ועל מערכת המשפט. אין די בתחושה סובייקטיבית של בעל דין או בא כוחו. (סעיף 12 לפסק הדין). * **מבחן אובייקטיבי:** עילת הפסלות נבחנת במבחן אובייקטיבי, ולא לפי תחושות או השקפה סובייקטיבית של הצדדים. (סעיף 12 לפסק הדין). * **חזקת המקצועיות של השופט:** נקודת מוצא היא שבית הדין מוחזק כשופט מקצועי ומיומן, המסוגל לבחון את העניינים ללא משוא פנים. לכן, ערכאת ערעור לא תתערב בשיקול דעת השופט הדן בבקשת הפסלות, אלא במקרים חריגים בלבד. (סעיף 13 לפסק הדין). * **דרישת הדחיפות והצמידות:** תקנה 112ב לתקנות בית הדין לעבודה קובעת כי יש להעלות טענת פסלות בתחילת הדיון, או "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". על הטענה להיות צמודה לעילה, ולא ניתן לצבור טענות מסוג זה. איחור בהעלאת טענה זו עשוי להיחשב כוויתור על זכות זו, מחשש למניפולציות. (סעיף 14 לפסק הדין). * **הליך הפסלות אינו חלופה לערעור:** הליך פסלות שופט שמור למקרים חריגים בלבד. דרך ההשגה על החלטות דיוניות היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, ולא באמצעות בקשת פסלות. (סעיף 17 לפסק הדין). **2. היבט מהותי - קיום עילת פסלות במקרה הנדון:** * **החלטה שיפוטית מנומקת:** נקבע כי החלטת השופטת בעניין הסעד הזמני הייתה החלטה שיפוטית מנומקת, הניתנת לערעור. אין בה עצמה כדי להצדיק בקשת פסלות. (סעיף 8 לפסק הדין). * **"קביעות לכאוריות" בלבד:** הדברים שנאמרו על ידי השופטת במהלך הדיון בעניין הסעד הזמני, ולאור העובדה שהמערערת הוחזרה לעבודה בהסכמת המשיבה (כחלק מההסדר בבית הדין הארצי), הוגדרו כ"קביעות לכאוריות" בלבד. קביעות אלו אינן מעידות על "נעילת דעתה" או על דעה קדומה שתמנע בחינה אובייקטיבית בהליך העיקרי. (סעיפים 7, 8, 10, 16 לפסק הדין). * **שיהוי בהגשת הבקשה:** בית הדין הארצי הדגיש את השיהוי המשמעותי בהגשת בקשת הפסלות (חמישה חודשים ממועד ההחלטה בבית הדין האזורי, או ארבעה חודשים ממועד ההכרעה בבית הדין הארצי). שיהוי זה כשלעצמו מהווה עילה לדחיית הבקשה. (סעיפים 8, 15 לפסק הדין). * **הליך נפרד נועד למנוע "דיון חוזר":** המערערת כבר פעלה בהליך נפרד (בקשת רשות ערעור) וקיבלה החלטה בהשגה על נימוקי השופטת קליימן. בית הדין הארצי סבר כי אין זה עניינו של הליך הפסלות לדון מחדש בטענות אלו, שאינן עומדות בעילות הפסלות הקבועות בחוק ובפסיקה. (סעיף 17 לפסק הדין). * **היעדר חשש ממשי למשוא פנים:** בסופו של דבר, בית הדין הארצי לא השתכנע כי בנסיבות המתוארות נוצר "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט", בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט. (סעיפים 11, 18 לפסק הדין). **חידושים ודגשים משפטיים:** * **הדגשת הדרישות המחמירות להוכחת עילת פסלות:** פסק הדין מחזק את הדעה הרווחת כי טענות פסלות שופט אינן עניין של מה בכך, ודורשות הוכחה משמעותית וברורה, הנבחנת במבחן אובייקטיבי. * **הבחנה בין "קביעה לכאורית" ל"נעילת דעת":** פסק הדין מבחין בין קביעות ראשוניות או זמניות הנאמרות על ידי השופט במסגרת דיון מקדמי (כמו בקשה לסעד זמני), לבין "נעילת דעת" המעידה על עמדה סופית ובלתי הפיכה. הדבר חשוב במיוחד בהליכים המתנהלים בסדרי דין מהירים או מקדמיים. * **החשיבות של דחיפות והצמידות בהגשת בקשת פסלות:** פסק הדין מדגיש את הכלל כי בקשת פסלות יש להגיש בהקדם האפשרי לאחר היוודע עילתה. איחור כזה עלול להוביל לדחיית הבקשה, גם אם יש בה טענות לכאורה. * **הבחנה בין הליכי השגה שונים:** פסק הדין מבהיר כי בקשת פסלות אינה מהווה חלופה להליך הערעור על החלטות דיוניות. יש להשתמש בהליכים המשפטיים המתאימים להשגה על החלטות שיפוטיות. **סיכום:** בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעור המערערת על החלטת בית הדין האזורי לדחות את בקשת הפסלות. נקבע כי לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים מצד השופטת, הן בשל אופי ההחלטות שניתנו (קביעות לכאוריות בלבד) והן בשל השיהוי הניכר בהגשת בקשת הפסלות. הדבר מדגיש את הדרישות המחמירות להוכחת עילת פסלות ואת ההבחנה בין הליכים דיוניים שונים.