עמ"נ 43553-03-23

תקציר

אזרח אריתריאה שנכנס לישראל באופן בלתי חוקי בשנת 2010 הגיש בקשה למקלט מדיני, בטענה כי יירדף אם יוחזר למולדתו. לאחר הליכים מנהליים שונים נדחתה בקשתו. הוא ערער לבית המשפט העליון וטען כי הדחייה מבוססת על פרשנויות שגויות של אמנות רלוונטיות וכי ההחלטות המנהליות אינן סבירות ויש לבטלן. המערער טען כי ממשלת אריתריאה תראה בו בוגד משום שנמלט ממאסר צבאי ועזב את הארץ שלא כדין, דבר העולה כדי רדיפה בשל דעה פוליטית. המדינה טענה כי העונש לא נבע ממניעים פוליטיים אלא מאי-מילוי חובות אזרחיות. בית המשפט סקר בהרחבה את הנסיבות באריתריאה, דוחות בינלאומיים וחוות דעת מומחים, ומצא כי גרסתו של המערער לאירועים עקבית ואמינה. בית המשפט קבע כי יחסה של ממשלת אריתריאה למי שהשתמט משירות לאומי או עזב את המדינה באופן בלתי חוקי מצביע על רדיפה פוליטית. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה לרדיפה בשל דעה פוליטית חסויה וקיבל את הערעור. היא הורתה למשיב להכיר במערער כפליט ולהעניק לו את המעמד הנלווה, בצירוף שכר טרחה והחזר אגרת בקשת המקלט. פסק הדין הדגיש את החובה לפסוק על פי חוק בענייני הגירה רגישים ודחה את עמדת המדינה כי השתמטות משירות לאומי באריתריאה אינה רדיפה ממניעים פוליטיים.