סע"ש 22001-04-13

תקציר

התובע, מאבטח במקצועו, תבע את מעסיקו בגין שעות נוספות שלא שולמו, דמי חגים, פדיון חופשות, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, הוצאות נסיעה, פיצויי פיטורים ופיצויים בגין הפרת תום לב – וכתוצאה מכך זכתה התביעה באופן חלקי. בית המשפט קבע כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת במשך כל התקופה הרלוונטית לתביעה, מספטמבר 2006 ועד יוני 2012, למרות טענת הנתבעת כי התובעת הועסקה מעת לעת על ידי חברות אחרות. מהראיות עולה כי התובע היה עובד הנתבעת, והעברת התובע בין חברות שונות פגעה ברציפות עבודתו ובזכויותיו. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 81,253 ₪ בגין שעות נוספות שלא שולמו, וכן הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מאמצע התקופה ועד למועד התשלום המלא. התובעת זכאית גם לדמי חגים בסך 8,145 ₪, לפדיון חופשה בסך 4,887 ₪ ולדמי הבראה בסך 5,110 ₪ – כולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד קבע בית המשפט כי על הנתבעת לשלם לתובע 8,377 ₪ בגין הפרשות לפנסיה שלא מספיקות, ו-993 ₪ בגין השלמת פיצויי הפיטורים. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מסיום העסקתו של התובע ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע, בסך 1,000 ₪, ובשכר טרחת עורך דינו, בסך 12,000 ₪. השופט דחה את תביעת התובע לפיצוי נזק לא ממוני, ושמר אותו למקרים קיצוניים יותר. גם תביעת התובעת לדמי נסיעה נדחתה מחוסר ראיות מספיקות. לנתבעת ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, ולשני הצדדים הייתה זכות לערער על החלטת בית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.