ת"א 379/92

תקציר

מדובר במספר משפחות שרכשו דירות מהנתבעת, רמת בע"מ, ולאחר מכן תבעו את החברה בגין ליקויי בנייה, בעיקר בעיות רטיבות. התובעים דרשו פיצוי בגין ירידת ערך דירותיהם, ועוגמת נפש, וכן נזק לתכולת הדירות ולדיור חלופי במהלך התיקונים. רמת טענה כי יש לדחות את טענות התובעים בשל כשלים פרוצדורליים, התיישנות והיעדר יריבות בעניינם של תובעים שרכשו את דירותיהם בשוק המשני. בית המשפט דחה את טענותיה של רמת מטעמים פרוצדורליים ומתקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע כי התובעים אכן הוכיחו כי רמת אחראית לליקויי הבנייה בדירות, לרבות בעיות רטיבות, והורה לה לשלם פיצוי בגין הליקויים ועוגמת הנפש. השופט פסק גם בתביעות תכולת הדירה והדיור החלופי, והורה לרמת לשלם סכומים משתנים לתובעים, תוך שהוא קובע גם את אשמתם התורמת של התובעים בחלק מהמקרים. באשר לירידת ערך הדירות, העדיפה השופטת עקרונית את חוות דעתו של שמאי התובעים על פני זו של הנתבעת. עם זאת, השופט קבע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת ירידת ערך דירותיהם הספציפיות ולכן דחה את תביעתם בגין ראש נזק זה. כל צד יישא ב-25% משכר טרחת בית המשפט, ורמת חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 15% מהסכום הכולל שנפסק, בתוספת סכומים נוספים עבור חוות דעת מומחה ומע"מ.