רע"א 14008-05-18

תקציר

המשיבים, בעלי בניין משרדים, תבעו את המבקש בגין דמי ניהול שלא שולמו שנקבעו בהסכם השכירות לשטחי המשרדים שלו. המבקשת טענה כי טענת המשיבים אינה תקפה משום שהם השמיטו במכוון את הסכם השכירות השני וכי חל שינוי בחוזה בדרך של התנהלות הצדדים במשך תשע שנים, כאשר המשיבים לא דרשו תשלומים נוספים מעבר לדמי השכירות. הרשם הבכיר נתן את התנגדות המבקש על תנאי בתשלום הסכום הנתבע לקופת בית המשפט. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אשר נדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט מצא כי החלטת הרשם סבירה, שכן טענות המבקש לשינוי חוזה היו חלשות. בית המשפט הדגיש כי לבית המשפט הפרוצדורלי שיקול דעת רחב במקרים כאלה וכי ההחלטה מאזנת בין טענות ההגנה החלשות לבין מתן משפט הוגן למבקש. המבקש חויב לשלם את הסכום הנתבע לקופת בית המשפט לצורך המשך התדיינות בתיק, ללא צו להוצאות, והחלטת הרשם הבכיר התקבלה.