ת"צ 35983-12-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית. ההחלטה מבוססת על כמה סיבות. ראשית, המסמך המבטא את עמדת הרגולטור – שהוגש כראיה לאחר השימוע – נחשב כחריגה מהדרישות הפרוצדורליות המחייבות, המחייבות את בעלי הדין להציג את ראיותיהם בבת אחת. הדבר נכון במיוחד בהליכי תובענות ייצוגיות, בהם חלה על המבקש חובה מוגברת לפרט את כל הראיות התומכות. בעוד בית המשפט מכיר בכך שהמסמך המדובר לא היה זמין לבא כוח המייצג לפני הדיון, הוא גם מציין כי היועץ לא ניסה לבקש את עמדת הרגולטור במקרה הנוכחי. במקום זאת, המתינו היועצים עד שקיבלו את עמדת הרגולטור בתיק אחר. הדבר מצביע לבית המשפט על כך שייתכן שהבקשה הוגשה בחופזה, ללא הצדקה ראויה. שנית, המסמך שצירופו התבקש – עמדת הרגולטור – מתייחס למקרה אחר, הנוגע למתקן אחר ולנסיבות שונות. בית המשפט מדגיש כי הכנסת המסמך למקרה הנוכחי תעקוף את הדיון הנדרש בשאלה האם לקבל את עמדת הרגולטור, ולמעשה תציב בפני בית המשפט עובדה מוגמרת. יתר על כן, הערך הראייתי של עמדת הרגולטור מוטל בספק, במיוחד כאשר הוא מתייחס להקשרים ונסיבות שונות. עוד מציין בית המשפט כי משיכת חוות דעת מומחה תומך על ידי המבקש ימים ספורים לפני הדיון מעלה ספקות בדבר תום הלב וההגינות של הבקשה. לבסוף, הבקשה, שהוגשה בשנת 2020, כבר הגיעה לשלב הסיכום. אישור בקשת המבקש בשלב מתקדם זה יטיל עומס מיותר על ההליך המשפטי, יחייב את המשיב להגיב לראיות חדשות ועלול לעכב את הכרעת התיק. מטעמים אלה מחליט בית המשפט כי יש לדחות את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית.