ע"ו 16091-03-14

תקציר

המערער שירת בצה"ל ונקבעה לו נכות מוכרת עקב כאבי גב וניתוח דיסק. במהלך השנים הוא הגיש בקשה לקצבת נכות שונים, כולל בקשה משנת 2009 שלא ציינה נפילות אך התייחסה לחולשה ברגליו. הוועדה המחוזית העניקה לו דרגת נכות מוגברת בשנת 2009, אך בקשותיו הבאות להעלאות נוספות נדחו. לאחר מכן ערער המערער לוועדה הרפואית העליונה, וטען כי הצלקות הכואבות, הפגיעה בשורש והשבר בקרסול כתוצאה מנפילה צריכים לזכות אותו בהטבות נוספות. עם זאת, הוועדה הרפואית העליונה דחתה את ערעורו, בנימוק שאין קשר סיבתי ישיר בין האירועים הנטענים לבין נכותו הקשורה לשירות. הוועדה קבעה כי הצלקות לא היו כואבות או רגישות ולא הגבילו את תנועותיו, וכי הפגיעה בשורש כבר פוצתה כראוי. בנוסף, הוועדה לא קיבלה את טענת המערער כי הנפילה נגרמה בשל נכותו המוכרת, מה גם שלא הוזכר הנפילה בבקשות קודמות ולא היה תיעוד רפואי תומך. ההחלטה הושפעה גם מבעיותיו הבריאותיות האחרות של המערער ומאופיו המתערב של אירוע הסתיו. המערער טען כי הוועדה הרפואית העליונה לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, אך השופט דחה זאת וציין כי הוועדה שקלה את חוות דעתו הקודמת של המומחה. השופט אישר את החלטת הוועדה הרפואית העליונה והורה להם להתייחס לחוות הדעת האחרונה של המומחה רק בשתי נקודות ספציפיות. פסק הדין דחה את מרבית טענות המערערת והותיר את קביעת הנכות על כנה.