ת"א 2074-04-18

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את תביעת התובע נגד הנתבעת, שמכרה להם יריעות מיוחדות להפחתת ריחות בערימות הקומפוסט שלהם. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא הוכיחה די הצורך מצג שווא או התחייבות מצד הנתבעת בדבר יכולתם של היריעות להפחית ריחות. יתר על כן, החלטת הרכישה לא התבססה על התחייבויות או מצגים כלשהם של הנתבעת. במקום זאת, הייתה זו החלטה עסקית של התובעת להגדיל את כמות הבוצה באתרם. תצהירו ועדותו של התובע היו בעייתיים, וחלקים מרכזיים במו"מ שהוביל לרכישה נוהלו על ידי אחיו, שלא העיד. גם המכתב ששלחה הנתבעת בעניין בדיקות הריח היה מעורפל והוצא לאחר ביצוע הצו. ככלל, טענות התובעת בדבר הבטחות שניתנו על ידי הנתבעת לא היו משכנעות ונדחו. השופטת דחתה גם את טענות התובע בדבר הפרת חוזה, עוולת רשלנות והפרת חובה חקוקה. למרות שהתובעת טענה כי היריעות הגבירו את הריחות, בדיקת המומחה לא הייתה מקיפה והסתמכה יתר על המידה על קלט התובעת, בעוד שבאתר היו גם מקורות ריח אחרים. לבסוף, מעשיו של התובע לאחר הכישלון הנטען של היריעות סתרו את טענותיהם. לפיכך חויבה השופטת בתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 49,000 ₪.