ע"ו 17720-09-13

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית לסיים אשפוז כפוי של משיב מכוח צו אשפוז מיום 13.3.2000. המשיב, הסובל מסכיזופרניה, הופסק בשנת 2000 בשל מצבו הנפשי ולאחר מכן אושפז. הוועדה החליטה לבטל את הצו בנימוק של מידתיות, לאחר שכבר אפשרה למשיב חופשות מבית החולים. המערער טען כי יש לבטל את החלטת הוועדה שכן המשיב מהווה סכנה לציבור ויש להמשיך את צו האשפוז במסלול הפלילי. עם זאת, השופט פסק לטובת המשיב וקבע כי החלטת הוועדה צריכה לעמוד כפי שהיא מידתית. השופטת הדגישה כי תפקידה של הוועדה אינו להעביר חולים מהמסלול הפלילי למסלול האזרחי של אשפוז, אלא להחליט על סיום האשפוז של הראשון. יתר על כן, השופט אישר כי הערכת המידתיות צריכה להתבסס על גישה מחמירה לחומרת העונש שהיה מוטל על נאשם בריא ולא להתחשב במסוכנותו הנוכחית של המטופל. לאחר שיישם גישה מחמירה זו, הגיע השופט למסקנה כי יש לסיים את אשפוזו של המשיב במסלול הפלילי, בהתחשב בכך שהוא נמשך כבר 13.5 שנים, החורגות מהעונש הפוטנציאלי אילו המשיב היה בריא. עוד הדגישה השופטת כי מסלולי אשפוז פלילי ואזרחי אינם תלויים זה בזה. משכך, ביטל השופט את החלטת הוועדה והורה על שחרורו של המשיב מאשפוז פלילי ביום 13.10.2013, אלא אם יצוצו ראיות משפטיות חדשות המצדיקות את המשך מעצרו.