ת"א 42246-01-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע כנגד שני הנתבעים. השופט קבע כי התביעה נגד הנתבע השני התיישנה, שכן היא הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים בגין תביעות שאינן קשורות למקרקעין. על פי הראיות שהוצגו, התובע היה מודע למעורבותו של הנתבע השני בפרשה כבר בשנת 2013, בניגוד לטענותיו כי נודע לו על כך מאוחר יותר. לפיכך, חלפה תקופת שבע השנים, והתביעה נגד הנתבע השני נדחית בעילות אלה. לגבי הנתבע הראשון, קיבלה השופטת את טענות הדחייה על יסוד השתק וחוסר עילה. פסק הדין הסתמך על פסיקה קודמת הנוגעת לאותה חלקה, בה נדחו טענות התובע בדבר חזקה ארוכת טווח, זכויות בנכס והשקעות שבוצעו בקרקע, כגון הקמת גדר. בפסק הדין הקודם נקבע כי טענות התובע לא נתמכות בראיות כלשהן וכי הוא לא הביא כל הוכחה למרות טענות רבות. מאחר שהתביעה הנוכחית נסמכה על אותן טענות, קבע השופט כי ההשתק חל, ויש לדחות גם את התביעה נגד הנתבע הראשון. בנוסף, השופט מצא טעם מסוים בטענת הנתבעים לניצול לרעה של ההליך המשפטי בשל ריבוי ההליכים הקשורים לחלקה, כמו גם התנהלות התובע בתיק קודם שנדחה מחמת חוסר מעש. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום.