ע"ז 47214-07-12

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על צוואתו של המנוח, ח.ל., מיום 22.3.2011. בצוואה היה עד והוריש את רוב עזבונו לבתו, התובעת, ואת השאר למטפלת שלו ולבת נוספת. הנתבעים, שלושה מילדיו של ח.ל., כולל אחד שהתנכר לו, טענו כי יש להכריז על הצוואה כפסולה מכמה טעמים. ראשית, הם טענו כי הצוואה זויפה. עם זאת, בית המשפט מצא כי החתימות על הצוואה היו אמיתיות בהתבסס על עדויות מומחים וחקירות משטרה. שנית, הנתבעים טענו כי ח.ל. חסרה את היכולת הנפשית להבין את טיבה של צוואה. למרות שבריאותו הגופנית והנפשית של ח.ל. הייתה רעועה באותה עת, לא היו ראיות המצביעות על כך שלא הייתה לו היכולת הקוגניטיבית לערוך צוואה ותעודה רפואית אישרה את שפיותו. שלישית, הנתבעים טענו כי הצוואה נבעה מהשפעתה הבלתי הוגנת של התובעת על ח.ל. בית המשפט הסכים עם קביעה זו. נמצא כי התובעת ניהלה מערכת יחסים קרובה עם ח.ל. וטיפלה בו, מה שנתן לה הזדמנות להשפיע עליו. היו ראיות לכך שהתובע השפיע על צוואותיה הקודמות של ח.ל. והנסיבות סביב עשיית צוואה זו היו מחשידות. בעדותה של התובעת היו סתירות רבות ונמצא כי פעלה בחוסר יושר במהלך ההליך המשפטי. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים הוכיחו, במאזן ההסתברויות, כי התובע הפעיל השפעה בלתי הוגנת על ח.ל., ולכן הצוואה אינה תקפה. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 75,000 ₪.