חדל"ת 10469-02-20

תקציר

נקודת המחלוקת העיקרית בפסק דין זה סובבת סביב עיכוב במסירת דירות. המבקשים, רוכשי הדירות, ביקשו סעד הצהרתי ופיצוי בגין האיחור מהקבלן הראשי, קבלן המשנה והכונס. הקבלן הראשי חתם על הסכם סיום בנייה, בו התחייב למסור את הדירות בזמן. עם זאת, הדירות נמסרו בשנת 2022, באיחור משמעותי בלוח הזמנים. הקבלן הראשי ניסה להעביר את האשמה לעיכוב לגורמים אחרים, אך לא סיפק ראיות מוצקות התומכות בטענות אלה. בית המשפט מצא את הקבלן הראשי אחראי לעיכוב והורה להם לשלם למבקשים את הפיצוי המוסכם כאמור בהסכם גמר הבנייה. הפרה זו נחשבה להפרה מהותית, המזכה את הרוכשים בפיצוי המוסכם. בית המשפט התייחס גם לטענת הקבלן הראשי בנוגע למשבר הקורונה, וציין כי הסכם גמר הבנייה נחתם לאחר פרוץ המגפה, וקבע במפורש כי אירועים הקשורים לקורונה לא ייחשבו כסיבה תקפה להארכת תקופות המסירה. יתר על כן, קבלן המשנה לא היה צד להסכם סיום הבנייה ולא הייתה לו חובה מפורשת או משתמעת לפצות את המבקשים בגין עיכובים כלשהם. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה לסעד כנגד קבלן המשנה, ואיפשר למבקשים את הזכות להגיש נגדם תביעה אזרחית נפרדת. גם הבקשה לסעד כנגד כונס הנכסים נדחתה מאחר שלא היה לה בסיס חוזי, ולכונס הנכסים לא היו כספים עודפים לנכות לטובת המבקשים. בסופו של דבר, פסק הדין ניתן לטובת המבקשים רק כנגד הקבלן הראשי, אשר חויב לשלם את הוצאות המבקשים, שעמדו על סך של 15,000 ₪. ההחלטה ניתנה בהיעדרו ביום 18.1.2023.