ע"א 3197/09

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת פיצויים שהגישו המשיבים נגד המערערים בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב הראשון, שנפל לפיר עמוק בעת שניסה להיכנס לאצטדיון כדורגל בירושלים מבלי לשלם. בית משפט קמא מצא כי המערערים יכלו לצפות מראש את הסיכון לנזק ולא נקטו אמצעי זהירות סבירים, ומשכך להטיל עליהם אחריות לרשלנות. המערערים ערערו על ההחלטה וטענו כי קיימת להם חסינות לפי סעיף 37 לפקודת הנזיקין, כי המשיב הראשון אשם בעיקר, וכי הפיצוי שנפסק לו מופרז. משכך, ערערו המשיבים על ההחלטה בנימוק שלא היה מקום לייחס את אשמתו של המשיב הראשון. בית המשפט דחה את שני הערעורים ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא, לרבות סכום הפיצוי שנפסק. בית המשפט קבע כי סעיף 37 לפקודת הנזיקין אינו חל על המקרה, שכן המשיב הראשון לא היה "מסיג גבול" ככוונת החוק, אלא איש ציבור שהוזמן להיכנס לאצטדיון ורק רצה להימנע מדמי הכניסה. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערער יכול היה לצפות שהצופים ינסו להיכנס לאצטדיון מבלי לשלם והיה עליו לצפות את הסיכון לפגיעה. באשר לאשם התורם, מצא בית המשפט כי אשמתו של המשיב הייתה קצרה וממוקדת, ואילו התנהלותו הלקויה של המערערת הייתה ממושכת, ומשכך ייחס למשיב 25% אשמה, שאותה ראה כמאוזנת וסבירה. בית המשפט גם אישר את החלטת בית משפט קמא שלא להטיל אחריות על הורי המשיב ועל משטרת ישראל ולא מצא עילה להתערב בגובה הפיצוי שנפסק, שהיה ראוי באופן סביר בהתחשב במוגבלותו ובמגבלותיו של המשיב. לבסוף, קבע בית המשפט כי על המערערים לשפות את המל"ל בגין הפנסיות ששילמה ותשלם למשיב, ופסק למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.