בג"צ 918/17

תקציר

העתירה, שהוגשה בשנת 2017, ביקשה מבית המשפט להורות לממשלת ישראל להסדיר לאלתר את העסקתם של 6,000 עובדים זרים בענף הסיעוד כדי לתת מענה למחסור בכוח אדם. לחילופין, ביקשו העותרים לתקן את הנוהל כך שיאפשר העסקת עובדים זרים בענף הסיעוד באמצעות מעסיקים פרטיים. העתירה הדגישה את המחסור החמור באחיות ובכוח אדם עזר בבתי האבות, שהביא לעבודה בשעות נוספות, לשחיקת עובדים ולפגיעה בטיפול בקשישים. העותרים התריעו על מצב קשה זה במשך שנים, והוזכרה גם תמיכתו של שר הבריאות דאז בעמדתם. המדינה הכירה בחומרת הבעיה, אך לא הסכימה עם הפתרון המוצע וטענה כי יש לבחון תחילה אפשרויות אחרות. הדו"ח הציג שורה של צעדים לטיפול בפערי כוח האדם, בהם העסקת עובדים פלסטינים, פיתוח טכנולוגיות, יצירת תמריצי שכר ופתיחת קורסי הכשרה לעובדים ישראלים. העותרים לא היו שבעי רצון מהצעות המדינה, וסברו כי לא יתייחסו לסוגיה במידה מספקת. בית המשפט הכיר בבעיה הלגיטימית אך בחר שלא להתערב בשלב זה, שכן המדינה כבר פעלה. היא עודדה את המדינה להמשיך לחפש פתרונות אפקטיביים והדגישה כי דחיית העתירה אין פירושה שהנושא נפתר. בית המשפט השאיר את הדלת פתוחה לעתירות עתידיות אם המדינה לא תפעל בנחישות. לבסוף נדחתה העתירה, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.