דנ"א 5363/24

תקציר

בבית המשפט העליון - החלטה בבקשה לדיון נוסף **רקע:** הבקשה לדיון נוסף (דנ"א) הוגשה על ידי המבקשת, Agoda Company Pte. Ltd. (להלן: "אגודה"), חברה המאוגדת בסינגפור המפעילה פלטפורמה להזמנת שירותי אירוח. הבקשה מתייחסת לפסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופטים וילנר, גרוסקופף ורונן) ברע"א 6992/22, בו אושר אישור תובענה כנגזרת כנגד אגודה. התובענה הייצוגית הוגשה בטענה כי אגודה הציגה מחירים ללא מע"מ באתר האינטרנט שלה, ובכך הפרה את חוק הגנת הצרכן. אגודה טענה כי בהתאם לתנאי השימוש, כל סכסוך יידון על פי הדין הסינגפורי, ולכן הדין הישראלי אינו חל. היועצת המשפטית לממשלה התייצבה בהליך ותמכה בעמדת התובע. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי אישר את התובענה כייצוגית. נקבע כי הוראות חוק הגנת הצרכן הן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן, וכי תניית ברירת הדין מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. בית המשפט הבחין בין המקרה לבין פסק דין קודם (עניין בן חמו). **פסק דינו של בית המשפט העליון (רע"א 6992/22):** בית המשפט העליון, לאחר שנתן רשות לערער, דחה את הערעור לגופו. עיקרי ההחלטה: 1. **תחולת הדין הישראלי:** השופט גרוסקופף קבע שתי חלופות לתחולת הדין הישראלי על הצגת מידע במרחב המקוון: * **"אתר ישראלי":** כאשר המידע ממוען לצרכן הישראלי ומוצג בתצורה ישראלית (שפה, התאמות). * **חלופת ה-IP:** כאשר הלקוח גולש מכתובת IP ישראלית באתר של תאגיד בינלאומי המקיים פעילות בישראל. במקרה זה, נקבע כי חלה החלופה הראשונה, בשל כוונת הפרסום ללקוח הישראלי ותצורת האתר. 2. **תוקף תניית ברירת הדין:** * **הוראות קוגנטיות:** נקבע כי לא ניתן לשלול תחולתן של הוראות קוגנטיות בחוק הגנת הצרכן באמצעות תניית ברירת דין, וזאת מכוח סעיף 36 לחוק, הקובע כי "הוראות חוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד". * **תנאי מקפח בחוזה אחיד:** נקבע כי תניית ברירת דין המונעת מהלקוח להסתמך על הדין הישראלי, מקנה חזקת קיפוח לפי חוק החוזים האחידים (סעיפים 4(6) או 4(8)). שימוש כזה על ידי תאגיד בינלאומי מול לקוחות קטנים יוצר יתרון בלתי הוגן (סעיף 3 לחוק החוזים האחידים). * **הבחנה מעניין בן חמו:** הובהר כי הלכת בן חמו, שקבעה שתניית ברירת דין אינה מקפחת, חלה במקרים שונים (עוסקת בהוראות דיספוזיטיביות ולא קוגנטיות) ותחולתה מצומצמת. 3. **הערות נוספות:** * השופטת רונן הסתייגה מחלופת ה-IP, וראתה את הדגש בשאלה האם התאגיד פונה לקהל ישראלי. * השופטת וילנר הסכימה שתחולת הדין הישראלי, אך ציינה כי אין צורך להכריע בשאלת תוקפן של תניות ברירת דין ביחס להוראות דיספוזיטיביות. **טענות המבקשת בבקשה לדיון נוסף:** אגודה טוענת כי פסק הדין קבע שלוש הלכות חדשות המצדיקות דיון נוסף: 1. **כללי ברירת הדין בנזיקין באינטרנט:** המבקשת טוענת כי זו הפעם הראשונה שבית המשפט דן בשאלת מקום ביצוע עוולה באינטרנט, והקביעות חדשות ומצדיקות דיון. 2. **אי-תוקף תניית ברירת דין ביחס להוראות קוגנטיות:** המבקשת טוענת שקביעה זו סותרת את עניין בן חמו ואינה עולה בקנה אחד עם פרשנות סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן. 3. **תניית ברירת דין כתנאי מקפח בחוזה אחיד:** המבקשת טוענת כי קביעה זו יוצרת בעייתיות וסותרת את עניין בן חמו. **טענות המשיב והיועצת המשפטית:** המשיבים טוענים כי אין מקום לדיון נוסף, שכן פסק הדין מהווה התפתחות טבעית של הפסיקה, אינו סותר הלכות קודמות, וקביעותיו אינן עומדות במבחנים המחמירים לקיום דיון נוסף. היועצת המשפטית מוסיפה כי גובשה טיוטת חוק בנושא. **החלטת הנשיא עמית:** הנשיא עמית דחה את הבקשה לדיון נוסף. נימוקיו: * **היקף הלכה וחידוש:** דיון נוסף שמור למקרים בהם נקבעה הלכה חדשה, חריגה, או שיש בה חידוש משמעותי. עצם קביעת הלכה אינה מצדיקה דיון נוסף. * **הלכה ראשונה (כללי ברירת הדין באינטרנט):** למרות שפסק הדין חידש במידה מסוימת, מדובר בהתפתחות טבעית של הפסיקה, המבוססת על עקרונות קיימים (דיני נזיקין, תכלית ברירת הדין). הקביעות בנוגע לחלופת ה-IP נאמרו למעלה מן הצורך. * **הלכה שנייה (אי-תוקף תניית ברירת דין ביחס להוראות קוגנטיות):** פסק הדין פירש את סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן, דבר המהווה התפתחות טבעית של הפסיקה. הוא אינו סותר את עניין בן חמו, שכן עסק בהוראות דיספוזיטיביות ולא קוגנטיות. * **הלכה שלישית (תניית ברירת דין כתנאי מקפח):** הדיון בנושא זה נעשה למעלה מן הצורך, שכן נקבע קודם לכן כי הדין הישראלי חל. בנוסף, הקביעה שאין להתנות על כללי ברירת הדין במקרים אלו היא בגדר דעת יחיד של השופט גרוסקופף, ולא הלכה מפורשת. * **סיכום:** לא מתקיימות עילות לקיום דיון נוסף. יש צורך בהסדרה חקיקתית של סוגיות אלו. **משמעות ההחלטה:** * **הבהרת גבולות עניין בן חמו:** ההחלטה מבהירה את ההבחנה בין עניין בן חמו, שעסק בתניות ברירת דין ביחס להוראות דיספוזיטיביות, לבין המקרה הנוכחי, הנוגע להוראות קוגנטיות בחוק הגנת הצרכן. * **תחולת הדין הישראלי על עסקאות מקוונות בינלאומיות:** בית המשפט העליון ממשיך בפיתוח כללי ברירת הדין החלים על עוולות וחוזים באינטרנט, תוך התחשבות ב"ישראליות" של האתר ובפוטנציאל לנזק לצרכנים ישראלים. * **קוגנטיות של חוק הגנת הצרכן:** מאשרר את העיקרון שלא ניתן להתנות על הוראות הגנה מהותיות בחוק הגנת הצרכן, גם כאשר מדובר בתאגיד בינלאומי. * **מעמד תניות ברירת דין בחוזים אחידים:** בית המשפט מחזק את ההגנה על צרכנים מפני תניות ברירת דין המפנות לדין זר, במיוחד כאשר הן עלולות לשלול זכויות המוקנות להם בדין הישראלי. * **קריאה לחקיקה:** הנשיא עמית מדגיש את הצורך בהסדרה חקיקתית של יחסי תאגידים בינלאומיים מול הדין המדינתי, לאור חשיבות הסוגיה והשלכותיה. **חידוש משפטי:** ההחלטה מדגימה התפתחות בפסיקה בנוגע לתחולת הדין הישראלי על יחסים חוזיים ועוולות המתרחשות במרחב המקוון הגלובלי. היא מחזקת את ההגנה על צרכנים מפני תניות המבקשות לעקוף את הדין הישראלי, ובפרט הוראות קוגנטיות, תוך הרחבה של היקף תחולתו של הדין הישראלי. ההחלטה מבהירה את הגבולות של הפסיקה הקודמת (כמו בעניין בן חמו) וממקמת את המקרה הנוכחי כצעד נוסף בפיתוח הדין בתחום דינמי זה.