עת"א 30526-02-17

תקציר

עותר ערער על החלטת שירות בתי הסוהר לסיים את ריצוי עונשו בעבודות שירות ולחייבו לרצות את יתרת תקופת המאסר. החלטת שב"ס התבססה על היעדרותו הבלתי מוצדקת של העותר ואיומים שהושמעו כלפי הממונה עליו. העותר טען כי היעדרותו נבעה ממצב רפואי, וכי הליך השימוע היה פגום שכן לא ניתן לו ייצוג משפטי ולא התקיים לו שימוע הוגן. עם זאת, בית המשפט מצא כי הליך השימוע התנהל כראוי, שכן העותר קיבל מידע על זכותו לעורך דין אך בחר שלא לממש אותה. בנוסף, מצבו הרפואי של העותר והתמכרותו לאלכוהול היו ידועים טרם מתן גזר הדין, ובית המשפט הזהיר אותו כי כל הפרה של תנאי עבודות השירות תוביל להפסקתם. לשב"ס היה גם יסוד להאמין כי העותר איים על הממונה עליו, וזו סיבה מספקת להפסיק עבודות שירות. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהגותו של העותר מצביעה על כך שאינו כשיר לעבודות שירות ודחה את העתירה וחייב אותו להתייצב בכלא במועד הנקוב. בצעד נדיר התייחסה השופטת לתהליך קבלת ההחלטות של שב"ס ועודדה אותם לספק נימוקים ספציפיים יותר להחלטותיהם ולשתף את בית המשפט במידע רלוונטי כדי להבטיח ביקורת הוגנת.