עפ"ג 1022-09-17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשלושה ערעורים נפרדים בנוגע לעונשים שהוטלו על חברות ויחידים בקשר להפרות של תקנות סביבתיות המסדירות את ניהול מרשמי הנפט וזיהום מי הים. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בקביעת מתחמי ענישה לכל אירוע, בכך שלא הבחין בין הנאשמים השונים ובהטלת עונשים דומים על חברות שהורשעו בריבוי עבירות. עם זאת, השופטים מצאו טענות אלה חסרות שחר, שכן המערער ביקש בעבר עונשים מקיפים לגבי "כל הפרשה" ברמת בית משפט קמא. בנוסף, הכירו השופטים בקשיים בקביעת עונש כולל ל"כל פרשה", במיוחד נוכח עקרון הענישה הפרטנית ושיקול הדעת השיפוטי המובנה בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין. הם הגיעו למסקנה כי יש להקים מתחמי ענישה נפרדים לחברות ולנושאי המשרה בהן כדי להבטיח הערכה פרטנית. כמו כן, הסכימו השופטים כי יש להפריד בין מתחמי הענישה על בסיס העבירות השונות שבוצעו. למרות ממצאים אלה, קבעו השופטים כי אין מקום להחמיר בעונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא, תוך הקפדה על עקרון אי התערבות ערכאת הערעור בעניינים פרוצדורליים והדגשת הצורך בהדרגתיות בענישה. הם גם הכירו בכך שגישתו של בית משפט קמא לקבוע את הקנסות בסכומים נמוכים יותר ואת סכומי החבות ברמות גבוהות משמעותית הייתה ראויה, בהתחשב בצורך בהרתעה עתידית. השופטים הציעו טווחי קנס ספציפיים לעבירות הקשורות לרישומי נפט וזיהום מי ים. סיכומו של דבר, שלושת הערעורים נדחו, והעונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא אושרו. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, בהסכמת עורכי דינם, והעתקים היו אמורים להישלח אליהם על ידי המזכירות.