רע"פ 2836/10

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתיק שעניינו עבירות של זיוף ראיות, ניסיון לקבלה במרמה ושיבוש הליכי משפט. על המבקש, שהודה באישומים במסגרת הסדר טיעון, נגזרו תחילה על בית משפט השלום 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 15 אלף שקל. הן המבקש והן התביעה ערערו על פסק דין זה בבית המשפט המחוזי, אשר האריך את תקופת המאסר לארבע שנים והעלה את הקנס ל-40,000 ₪ או 90 ימי מאסר. כעת מבקש המבקש רשות ערעור נוספת על החלטה זו, בטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בהחמרת העונש וכי השיהוי בהגשת כתב האישום נגדו צריך להביא להפחתת העונש. עם זאת, בתגובה מודגש כי בית המשפט המחוזי כבר שקל את נסיבות השיהוי ופסק בהתאם. פסק הדין מציין כי רשות ערעור שנייה אינה ניתנת, בדרך כלל, אלא אם כן היא מעלה טענות בעלות חשיבות כללית או ציבורית מעבר לאינטרסים של הצדדים. כמו כן, היא מדגישה כי טענות בדבר פערי ענישה בין ערכאות אינן מהוות בדרך כלל עילה לערעור נוסף, אלא אם קיימת חריגה משמעותית מהנורמה. במקרה זה, העונש שהטיל בית משפט השלום נתפס כבלתי הולם בהתחשב באופי העבירות. זאת ועוד, שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי על השיהוי בתיק מכובד, וטיעוני המבקש בנקודה זו אינם נחשבים משכנעים. מאחר שהבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות חדשות ורק מבקשת לבחון מחדש את פסק הדין, בקשת רשות הערעור נדחית.