בש"פ 1444/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה של נאשם במשפט רצח בישראל. נגד עזמי ואדם נוסף הוגש כתב אישום בגין רצח אדם ששמו לא צוין ושריפת גופתו בספטמבר 2002. במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים התברר כי הנאשמים נחקרו על ידי שירות הביטחון הכללי, בניגוד לטענות קודמות של התביעה. לאחר מכן הוציאה התביעה תעודת חיסיון, אותה ביקשו הנאשמים להסיר, המאפשרת להם גישה לחומרי החקירה. השופט הודה בתקלה בחשיפת המידע על ידי התביעה, שטענה בתחילה כי השב"כ לא היה מעורב. עם זאת, השופט קבע כי תעודה זו, אף שהונפקה באיחור, תקפה ואין להתעלם ממנה. שלושה מתוך חמשת המסמכים שהכין השב"כ נמסרו לנאשמים, ואילו חלקים מהשניים הנותרים נמחקו. השופט קבע כי החומר שהוסר, הנוגע לשיטות העבודה של השב"כ, אינו חיוני ואין צורך לחשוף אותו. יתר על כן, השופט סירב לחייב את התביעה לחשוף את שמותיהם וזהותם של אנשי השב"כ שהיו מעורבים בחקירה, ובמקום זאת הציע כי ההגנה תוכל להשתמש בכינוייהם כדי לזמן אותם לעדות במשפט זוטר. ככלל, השופט לא מצא בסיס לחשיפת חומר חסוי ולכן דחה את העתירה.