ת"צ 50285-07-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין ת"צ 50285-07-25 (מור יוסף נ' קיבוץ שדות ים ואח') **מבוא:** החלטה זו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט איל באומגרט) דנה בבקשת המשיבים לסילוק על הסף של בקשת אישור לתובענה ייצוגית. הסוגיה המרכזית הנידונה היא האם בקשת האישור שהוגשה עומדת בדרישות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, ובפרט האם היא נכנסת בגדר אחת מהעילות המפורטות בתוספת השנייה לחוק. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** 1. **הגדרת עילות התביעה בבקשת אישור:** * **כלל הרשימה הסגורה:** סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי לא תוגש תובענה ייצוגית אלא אם כן היא נוגעת לעניינים המפורטים בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת. בית המשפט מדגיש כי רשימה זו סגורה, ומטרתה לצמצם חוסר ודאות ולמנוע התדיינויות מיותרות (פסקה 20, בהסתמך על עע"מ 2956/22 פנחס כהן). * **חובת הפירוט:** תקנה 2(א)(1) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, מחייבת את המבקש לפרט בבקשת האישור את העילה על פי התוספת השנייה, ולצרף אסמכתאות. בית המשפט מדגיש כי הדרישה להגשת ראיות בשלב זה היא מהותית (פסקה 20, בהסתמך על רע"א 6501/23). 2. **סילוק על הסף של בקשת אישור:** * **היקף מצומצם:** בית המשפט פוסק כי סילוק על הסף של בקשת אישור שמור למקרים קיצוניים, כגון בקשת סרק או טענת הגנה שומטת קרקע. הליך אישור תובענה ייצוגית הוא הליך מקדמי, ובקשת סילוק על הסף היא הליך מקדמי שבמקדמי (פסקה 18, בהסתמך על רע"א 147/22). * **חריגים לכלל:** למרות שהכלל הוא שיש לברר טענות סף במסגרת בקשת האישור, במקרה זה, בית המשפט נוקט גישה זהירה ומאפשר למבקש לתקן את בקשתו, זאת בשל השלב המקדמי של ההליך. 3. **פרשנות פרט 6 לתוספת השנייה – מפגע סביבתי:** * **הפניה לחוק למניעת מפגעים סביבתיים:** פרט 6 לתוספת השנייה מפנה להגדרות "מפגע סביבתי" ו"גורם המפגע" בחוק למניעת מפגעים סביבתיים, תשנ"ב-1992. * **הפניה לחוק שמירת הסביבה החופית:** המבקש טוען כי "מפגע סביבתי" במקרה זה הוא "פגיעה בסביבה החופית" כהגדרתה בחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004. * **דרישת "שינוי ניכר":** בית המשפט מפרש את חוק שמירת הסביבה החופית וקובע כי על מנת שתתקיים "פגיעה בסביבה החופית", יש להוכיח כי הפעולה גורמת ל"שינוי ניכר במהלך ההתפתחות הטבעית או בשימור של הסביבה החופית" (פסקה 24). * **העדר התייחסות קונקרטית:** המבקש נכשל, לטענת בית המשפט, בהוכחת קיומו של מפגע סביבתי משמעותי. הטענות בדבר הקמת חניון, גדרות ומחסומים, וכן גביית דמי חניה, אינן מפורטות כהלכה ואינן מלוות בראיות לכך שהן גורמות לשינוי ניכר בסביבה החופית. הטענות בדבר פגיעה בחיות הבר הועלו "על דרך הסתם" (פסקאות 24-25). * **הבחנה בין עניין החניה לעניין החוף:** בית המשפט מדגיש כי בקשת האישור נוגעת בעיקר למגרש החניה בסמוך לרצועת החוף, ולא לרצועת החוף עצמה. 4. **טענת החלופית – פרט 1 לתוספת השנייה (עוסק):** * **העלאת טענה חדשה:** בית המשפט קובע כי המבקש אינו יכול להעלות טענות חדשות, כגון הטענה כי המשיבים הם "עוסק" ובכך להכניס את הבקשה בגדרי פרט 1 לתוספת השנייה, במסמך הבהרה או בתשובה לבקשת סילוק. הדרך הראויה היא הגשת בקשה לתיקון כתב הטענות (פסקה 26). * **גמישות בתיקון כתבי טענות:** למרות עמדת המשיבים, בית המשפט נוטה לגישה ליברלית ולאפשר תיקון כתבי טענות, בפרט בשלב מקדמי, תוך התחשבות בארבעה שיקולים: חיוניות התיקון, הפגיעה לצד שכנגד, עיתוי הגשת הבקשה ותום הלב (פסקה 26, בהסתמך על רע"א 18045-11-25). 5. **הסעדים הנתבעים:** * **סעד ממוני ובלתי ממוני:** המבקש עתר הן לסעד ממוני (השבת עלות החניה) והן לסעד בלתי ממוני (נזק בגין פגיעה בכבוד ובאוטונומיה, גריעת שירותים אקולוגיים ונזק סביבתי). * **ההשלכות על אישור הבקשה:** בית המשפט מציין כי טענות בדבר פגיעה בכבוד ובאוטונומיה, וכן נזקים סביבתיים, אינן בהכרח מתאימות למסגרת של תובענה ייצוגית, אלא אם כן הן נופלות בגדר אחת מהעילות המפורטות בתוספת השנייה. **חידושים ונקודות מרכזיות בהחלטה:** * **הדגשת החשיבות של התאמת העילה לעילות החוק:** בית המשפט מחמיר בדרישה כי בקשת האישור תתאים באופן מובהק לאחת מהעילות המנויות בתוספת השנייה, ואינו מקבל טענות כלליות או ניסיון "להתאים" את המקרה בדיעבד. * **הגדרת "שינוי ניכר" כרכיב מהותי בתביעת מפגע סביבתי:** בית המשפט מחדד כי עצם קיומו של מפגע סביבתי אינו מספיק, אלא יש להוכיח שינוי מהותי בסביבה. * **עידוד תיקון בקשות במקום סילוק על הסף:** למרות הכשלים הראשוניים, בית המשפט מעניק למבקש הזדמנות לתקן את בקשתו, תוך חיוב בהוצאות, דבר המעיד על גישה פרגמטית ומניעת בזבוז זמן שיפוטי בהמשך. * **הפרדה בין עילות שונות:** ההחלטה מבהירה כי אין לערבב עילות שונות (כמו תביעה נגד עוסק ומפגע סביבתי) בבקשת אישור אחת מבלי להגיש בקשה לתיקון. **מסקנה:** החלטת בית המשפט מדגישה את החשיבות הקריטית של עמידה בתנאי סף פורמליים וחומריים להגשת תובענה ייצוגית, ובפרט התאמת העילה לעילות המנויות בתוספת השנייה לחוק. היא מהווה תזכורת לכך שהליך זה אינו מיועד לכל סכסוך, אלא נועד לתת מענה לסוגיות ציבוריות ספציפיות. עם זאת, בית המשפט מפגין גם גמישות מסוימת, המאפשרת תיקונים בשלב מוקדם, תוך חיוב בהוצאות, על מנת לאפשר בירור יעיל של השאלות העומדות על הפרק.