ע"א 9541/04

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערער, שהיה בעל עסק לביגוד, הגיש שתי הצהרות הון המעידות על גידול של 842,928 ₪, אותן ייחס להלוואות מחברים ובני משפחה. רשות המסים (המשיב) ערערה על טענת ההלוואה, וטענה כי הגידול בהון הוא הכנסה חייבת מהעסק. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, בקובעו כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות להלוואות וכי יש למסות את הגדלת ההון כהכנסה עסקית. המערערת ערערה לייחס את הגדלת ההון לשנה מסוימת, שעברה את תקופת ההתיישנות, בטענה כי מדובר בהלוואה שהתקבלה בשנת 1994. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי המערער לא הביא ראיות מספיקות, והעלה חשש לחוסר תום לב ואי זימון עדי מפתח. תחת זאת, אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט המחוזי כי יש לייחס את הגדלת ההון לשנים 1995-1996, ובכך דחה את הערעור ופסק למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪. השופטת ארבל והשופטת חיות הסכימו עם פסק הדין.