ע"א 214/88

תקציר

בסכסוך כספי ביקש המבקש פירעון מספר הלוואות מהמשיב ומנתבעים אחרים בבית המשפט המחוזי. התביעה נגד המשיב התקבלה בחלקה, תוך שהיא מורה על פירעון בסך 750,000 ₪ וכיסוי הוצאות המבקש ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪. בעקבות פסק הדין ביקש המשיב עיכוב ביצוע פסק הדין, בטענה כי משכנתא מבטיחה את החוב, למרות התנגדות המבקש. בית המשפט נעתר תחילה לבקשה זו, ועורר ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הדגיש כי ככלל, ערעור אינו עוצר ביצוע פסק דין על פי תקנות סדר הדין האזרחי. עיכובים מוצדקים רק אם הנתבע מפגין צורך משכנע למכור נכס בעל עניין אישי משמעותי (למשל, בית מגורים עיקרי), שלא הוכח במקרה זה. המשיב הסתפק בציטוט המשכנתא מבלי שהוכיחה השפעה משמעותית על נכסיו, והנכס המדובר נראה כמיועד להשקעה ולא לשימוש אישי. מכאן, שהטענה בדבר פגיעה אפשרית במשיב הייתה חסרת תוכן, מה גם שהמשיב לא הוכיח תוצאות שליליות ספציפיות ולא ביסס טעות מסתברת בפסק הדין המצביעה על תוצאת ערעור חיובית. בכך הפך בית המשפט העליון את ההחלטה הקודמת והתיר למבקש להמשיך בביצוע פסק הדין. בנוסף, חויב המשיב בהוצאות המשפט של המערערת, ובכך אישר את העיקרון לפיו זכייה בפסק דין צריכה להסמיך את הזוכה לממש במהירות את הסכום שנפסק.