ע"א 1266/04

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים והגיע למסקנה. ראשית, בכל הנוגע להרמת מסך ההתאגדות והאחריות האישית, בית המשפט מבחין בין תפקידיהם של אלברט ואלמוג בעסקה. בעוד אלברט, למרות שלא היה בעל מניות, היה הכוח המניע מאחורי העסקה וניהל משא ומתן באופן אישי, אלמוג, בהיותו בעל מניות ומנהל, לא היה מעורב במשא ומתן. בית המשפט מוצא כי אלברט, על אף שלא היה רשום רשמית כמנהל, פעל כאורגן של החברה ולפיכך הוא אחראי אישית למו"מ שניהל מטעם המשיב. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא עילה להטיל על אלמוג אחריות אישית, שכן הוא לא היה מעורב במו"מ ונתבע רק בשל תפקידו בחברה. באשר לחשבונית המס, מסכים בית המשפט עם המערערת כי החברה, לאחר שקיבלה תשלום, הייתה חייבת על פי דין להוציא חשבונית מס לפי חוק מס ערך מוסף. בית המשפט מקבל את טענת המערערת בדבר חובת המצאת חשבונית מס, גם במקרים בהם הצדדים חלוקים על המחיר. בעברו לפיצוי בגין אובדן רווחים, שגה בית משפט קמא בכך שלא פסק פיצוי בגין ימי הסרק של המנוף והמשאית. המערער הביא ראיות מספיקות, באמצעות עדותו שלו ושל מר אלי זאדה, כדי לבסס שיעור סביר של הכנסה יומית. למרות ששיעור ההשתכרות המדויק לא הוכח, בית המשפט מעריך את הפיצוי בגין ימי הסרק וקובע אותו על 60 אלף שקל. בנוסף, בית המשפט מוצא כי למערערת נגרמו אי נוחות והטרדה עקב הפרת ההסכם וחוסר תום הלב במשא ומתן. לפיכך פוסק בית המשפט סך של 10,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני, אותו ישלמו אלברט והמשיב ביחד ולחוד. בית המשפט אינו רואה עילה להתערב בסכום שנפסק בגין שכר טרחת עורכי דין על ידי בית משפט קמא, וסבור כי הוא מצוי בגבולות הסבירות. לבסוף, בית המשפט מורה למשיבה מס' 1 לשלם למערערת הוצאות משפט, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, ואילו המשיבה מס' 2 תשלם שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. פיקדונו של המערער יוחזר לו. פסק דין זה ניתן היום בהעדר הצדדים, י"ד אב תשס"ו.